זה כבר אבוד

הכל מתמוטט מעליי, הכל מתפרק לי בין האצבעות,
אני מנסה להחזיק את זה ביחד, לשמור על זה,
כי זה כל כך חשוב לי, אבל מסתבר שאני לא טובה בזה,
מסתבר שאני לא מספיק טובה בשביל העולם הזה,
בשביל החברים שלי, המשפחה שלי, בשביל המורים שלי,
אפילו בשביל סתם אנשים זרים.
אני לא טובה בשביל אף אחד, אז למה להישאר פה ולסבול?
הכל מתמוטט, אני מאכזבת אנשים, אחד אחרי השני, לפני שאני מפסיקה למצמץ,
אני מאבדת את האנשים שהכי חשובים לי בעולם הזה, יותר מהכול.
אני יודעת שאני הולכת על חבל דק, אז אני מנסה שלא ליפול, אבל באמת שזה קשה, קשה מידי.
זאת אומרת, איך יכולתי לאבד אותו? חשבתי שזאת חברות שחזקה מהכול..
איך יכולתי לאבד אותה? ולמה הוא נתן לי ליפול?
למה כל זה קורה? ולמה דווקא לי? יש כל כך הרבה אנשים בעולם, ומכולם בחרת בי?
אני עשיתי משהו רע? אמרתי משהו לא במקום? או שהגורל שלי סתם נטפל אליי,
בלי שום סיבה, משום מקום?
ולמה אני מכל האנשים? למה דווקא אליי אתה נטפל? גם כן, גורל אכזר..
העבודות כבר מוצבות, עמוק עמוק בשטח, ולא משנה כמה חזק אנסה,
לא אצליח להסתיר אותם, זה כבר בחוץ, זה כבר אבוד,
אי אפשר להילחם בעובדות… כי אם היה אפשר הייתי נלחמת כל כך חזק..
אבל עכשיו אני מעדיפה פשוט להרים יידים,
לוותר ודי.. השמועה כבר בחוץ.. אולי זה בגנים, ואולי זה באופי,
אבל אם זה מה שקרה כנראה שיש סיבה…
ניסיתי לשכנע את עצמי שאני לא כזאת, נלחמת עם עצמי במחשבות אבל עכשיו אני מוותרת,
עכשיו אני מבינה,
כשמאוחר מידי, זה פשוט מאוחר מידי..