סופרת מילים
(כל הזכויות שמורות). בואו לבקר אותי בפייסבוק: סופרת מילים

זו שאהבה נפשי

סופרת מילים 31/01/2016 725 צפיות אין תגובות
(כל הזכויות שמורות). בואו לבקר אותי בפייסבוק: סופרת מילים

"בואי חביבתי גאלבי, בואי לסבתא ממי". היא אוספת אותי אל זרועותיה הצנומות ואני מתמסרת אליה בחום ומחבקת חזק.
כל כך אוהבת את הריח שלה. סבתא שלי. "מה שלומך ממי?" היא שואלת ומנשקת אותי חזק על הלחיים.
"בסדר סבתא ומה שלומך את?" אני מחזירה לה נשיקה בלחי ובצוואר ונושמת אותה עמוק.
"אלוהים גדול!" היא עונה ושולחת נשיקה לשמיים. אני מחייכת ומביטה בה באהבה.
שוב אני אצל סבתא, כהרגלי בקודש, בביקור ארוך ומהנה, ויודעת כמה היא שמחה שאני באה.
שישי שבת רק אני והיא – זמן איכות עם סבתוש, אהבת חיי הבלתי מעורערת.
"את רוצה לאכול עיוני?" היא שואלת, עיניה הכחולות מחייכות אלי.
"לא תודה סבתא, אכלתי לפני שבאתי" אני עונה ורואה שהיא לא מקשיבה לי, עיניה שקועות ברצפה. "יחרים אבוש" היא צועקת פתאום, ותופסת מטאטא. אני עוקבת אחריה ורואה שהיא מנסה לתפוס עכבר קטן שהצליח בשנייה האחרונה לנוס על חייו, ניצל ממכה כואבת, ממטאטא העץ של סבתא מרים.
"סבתא תביאי לי את המלכודת שלך, הוא ייתפס בקרוב". אני מבטיחה ומחניקה צחקוק.
והיא הולכת בצעדים איטיים לחפש את המלכודת במחסן הקטן שלה.
אני עדיין שומעת אותה ממלמלת לעצמה "יחרים אבוש! ממזר בן ממזר".
טאק.
אנחנו יושבות יחד בסלון-חדר שלה ושותות תה כשמוקרן הסרט "השוטר מבברלי הילס" וסבתוש נראית שקועה בסרט. "זונה". היא מסננת פתאום כשאישה מופיעה על המסך בלבוש מינימלי, מה שגורם לי להתגלגל מצחוק והיא איתי. הצחוק שלה, שירה ערבה לאוזניי.
"הד׳ה אל' עַרב או אל' יהוד"?" היא שואלת בחשדנות, כולה מרותקת למסך הקטן.
"לא זה ולא זה. הם אמריקאים". "לאא!!! הד׳ה עַרב!!! ימחי איסמאק!" היא קובעת בכעס ומוסיפה יריקה הגונה לסיום.
טאק.
אנחנו הולכות יד ביד, לאט לאט, בשביל הקצר,לבית של דוד שלי – הבן של סבתוש שגר מטר מהבית שלה. קידוש ליל שבת. על הדרך אני פוגשת את המשפחה בהרכב מלא. איזה כיף!
בת הדודה הקטנה שלי יושבת בפינה, דמעות בעיניה הירוקות הגדולות.
"מה קרה יפה שלי?" אני ממהרת אליה ומחבקת אותה.
"אמא סירקה לי את השיער וזה קצת כאב לי". היא עונה בקול שקט ומנגבת את הדמעות.
"מה אישתי אדדח לא ייגול אח". סבתא אומרת לה בקול חמים. מי שרוצה להיות יפה שלא תגיד אח!
טאק.
"טוב סבתוש, אני הולכת לסיבוב" אני מודיעה לה כשהיא כבר במיטה.
"אוש בית גולי! אני לא מסכימה. חושך!". היא אומרת בקול היסטרי ומתרוממת לאט.
"נו סבתא, בבקשה. לא אחזור מאוחר". אני מבקשת במתיקות.
"מתי את חוזרת בינתי?" היא מתרככת. "עוד שעה אולי שעתיים…" אני עונה. והיא כהרגלה, מוותרת לי בקלות.
טאק.
שבת בבוקר, יום יפה וסבתוש מכינה עוד כוס קפה.
אני מקיצה משנת היופי שלי ושומעת אותה משוחחת עם קדיה השכנה הותיקה שלה.
"הא יא מרים הכנת משהו טיב?" שואלת קדיה הקטנה. גם היא רזה וצנומה עם מטפחת ססגונית לראשה. "זומש מגלי" סבתא עונה ומרימה את שתי ידיה, ממחישה שאין כלום כרגע. "עוד מעט, קדיה. שבי".
היא מתיישבת והן מתחילות לפטפט בתימנית ולי אין מושג מה הן אומרות. "אח רגלי". סבתא נאנחת.
טאק.
אני שוב מסדרת לסבתא את הארון המבולגן שלה.
"סבתא מה יהיה? לפחות פעם בשבועיים אני מסדרת לך את הארון… ותמיד הוא הפוך!"
אני אומרת בתמיהה ומקפלת לה שוב את הבגדים, תולה מחדש יפה את השמלות ומתיזה עליה בושם בשביל הפאן ובעיקר לשמוע אותה מתגלגלת מצחוק. "סבתא, מה השעה?"
"אנא בערפש, לא היו לנו שעונות בתימן" היא עושה לי פרצוף מתנצל.
טאק.
"יוהו פאגרי! את השתגעת?" הא מביטה בי המומה. "זה חשוף יא' בינתי".
היא סוקרת אותי מלמעלה למטה לפני שאני נפרדת ממנה לשלום.
"אוי אל תגזימי…" אני מרגיעה אותה ומחבקת ואז מבלי שתרגיש מדגדגת אותה במותניים.
"יו! שאמאע ישרואל! הבהלת אותי!" היא מצחקקת.
טאק.
לבי מחסיר פעימה ואני עדיין מריחה את הריח שלה.
הוא נדבק לי בנשמה לפני הרבה שנים.
הוא תמיד יהיה שם. אני פוקחת עיניים.
וכאילו היא לידי כמו פעם. אני מחבקת את עצמי במקומה. וסבתא לא כאן.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך