חברות למרות הכל

יש דברים לא צפויים בחיים ומדי פעם למרות החששות כדאי לתת להם סיכוי:
בתחילת שנת הלימודים כשרק הגעתי לבצפר החדש (התחלתי חטיבת ביניים) אני ןחברות שלי מבית הספר הקודם היינו בדרך לכיתה שלנו (היינו באותו אשכול), נעמדנו מול הדלת לבדוק אם שלושתינו באותה כיתה, חברה שלי ויקה מצאה את השם שלה וגם כל השאר חוץ ממני. נלחצתי קצת, איך אנחנו לא באותה הכיתה? מסתבר שבכיתה שלי לא היה מקום לשלושתן ולכן שמו אותן בכיתה אחרת, הייתי מצוברחת מאוד שאני לא עם חברות שלי וחשבתי מה אני הולכת לעשות עכשיו.כשכולם הגיעו לא הכרתי אף אחד חוץ מהבנים שהיו באשכול שלי,למש לא יכלתי להיות עם בנים נורמלים? ,המורה הושיבה אותי ליד ילדה ג'ינג'ית עם משקפיים, במהלך השיעור שמתי לב שהיא מציירת משהו,זה נראה כמו ילדת אנימה,
"סליחה מה את מציירת?" שאלתי אותה
"אנימה, זה סגנון הציור האהוב עלי, או אני הדר דרך אגב" היא ענתה
"נראה מגניב אבל העיניים לא נראות כמו אנימה ,נסי להבהיר אותן ולהוסיף עיגול בצד"
"אוקי, תודה אממ…איך קוראים לך?"
"אני ולדה" אמרתי לה
"נחמד להכיר"
אני והדר לא דיברנו הרבה, באותו זמן הסתובבתי עם חברות שלי וילדה אחת מהכיתה, פיתחנו שיחות במהלך שיעורי ספורט ולאט לאט גילינו שיש לנו הרבה במשותף,אז נכון שאנחנו לא נראות אותו דבר והדר מסתגרת בעצמה ואני מעדיפה להיפתח לאנשים ולהכיר אותם כמה שיותר אבל בסוף גילינו שאנחנו ממש תאומות (משכית שווה לך להכיר אותה, תוכל להיות לך עוד תאומה אם באלך) בקיצור כיום אנחנו חברות הכי טובות,אנחנו לא עוזבות אחת תשניה לדקה במהלך הלימודים,מדי פעם אפילו שואלים אם אנחנו אחיות כי אם להגיד תאמת אנחנו נראות די דומות וזהו זה לאן שהחברות שלי ושל הדר התפתחה…