חברות

פתאום המילים שלה שכאילו ירקה מפיה, הטון המתנשא שלה..החיוך הלגלגני בשפתיה הורודות, גרמו לי להבין שהיא כבר לא אותו אדם, שהכרתי בילדותי. היא גדלה, התבגרה, השתנתה.. הדמות שעמדה מולי הייתה זהה לחלוטין לחברתי, אך היא עברה שינוי, לא שינוי חיצוני..
יותר לא ראיתי בדמות הזו את חברתי, ראיתי מישהי אחרת, מישהי שלא כל כך רציתי להכיר..
השיחה שלנו הסתיימה בכך שהלכתי.. הלכתי מבולבלת, עצובה ומאוכזבת, לא רציתי להאמין שזה קורה, לא ידעתי מה קרה לה, מי השפיע עלייה בצורה כזו, רציתי לשנות זאת, את האופי שלה, אך ידעתי שלא אוכל.
הבנתי שכאן זה מסתיים, החברות שלנו, חברות שנים ארוכות ושלוות, היא לעולם לא תחזור להיות כמו שהייתה.
ביום למחרת היא ניגשה אליי, הביטה בעיניי הקרות ושאלה למה עזבתי את ביתה.. חייכתי אליה חיוך עצוב, שאמר כל כך הרבה, אך היא לא הבינה והמשיכה לבהות בי במבט שואל, עניתי לה במילה אחת "השתנת" היא כללה הרבה רגשות שהתנפצו כגל בתוכי, אך גם את זה היא לא הבינה.
ופה הבנתי שזה הסוף. הלכתי גוררת את רגליי הרחק, הרחק משם, מסרבת להביט בעינייה התכולות שפעם חשבתי שהיו ענייני מלאך..