חוכמת הקובה של סבתא אסתר

חוכמת הקובה של סבתא אסתר
סבתא אסתר שלי עומדת במטבח,פניה חרושות תלמים וקמטים וחריצים פיה קפוץ ועיניה מצטמצמות.המטבח שלה קטן וצנוע וצנום.
ואני יושבת על שרפרף קטן לידה ומתבוננת בשתי ידה הגרומות הלשות וממוללות ואוהבות ומלטפות וחובקות את עיסת הקובה.
היא לשה בדבקות ואדיקות,באמונה ובנחישות את העיסה |"עד שתהיה רכה בינתי ומגובשת ושיצאו לנו קובות יפות ומרנינות ומתוקות ומושלמות".
ואחר היא מכינה את מלית הבשר ומטגנת באהבה בצל ובשר וחופן צנוברים ומוסיפה תבלינים "כמה שלוקח" ומלמדת ומסבירה לי שכדי ש"אני לא אהיה כאן תדעי להכין".
והקובה של סבתא שלי ידוע בכל הרחוב בכל העיר ובכל הארץ בשלמותו והמידה המדויקת והתיבול הנכון ובכך שמי שאוכלם נחה עליו רוח של שלמות ואהבה ואנחה ורווחה ולפעמים אף עולות דמעות בעיניו ואין מאושר מננו.
ואני מביטה בה, בסבתא אסתר שלי ,בידיה המיומנות ובברכות שהיא לוחשת ובעיסה שהיא בוחשת ובריחות שעולים ממטבחה מביטה ושותקת ודואגת ,שכן ידי לא כמו ידיה של סבתא אסתר שלי ובפעמים היחידות בהן ניסיתי לבד יצאו הקובה תחת ידי פסוחות ומרירות וכועסות ומי שאכלם באה לו רוח של עצבות וחוסר נחת ובכי ומצוקה. ואני חוששת מה אעשה שסבתא אסתר שלי כבר לא תהיה כאן.
והיא בכל שבוע מנסה להוריש וללמדני את חוכמת הקובה שלה ואני? אני רוצה ללמוד אך ידי מסרבות ומוחי מסרב וליבי..ליבי ריק.
ואז היא אומרת לי שאין בי אהבה והשלמה שאני מכינה אותם.
ואז סבתא אסתר שלי מתחילה לגלגל ולמולל את העיסה ביד זריזה ומיומנת,שפתיה מחייכות וכל הקמטים והזעף נעלמים מפניה והיא מזמזמת ושרה ומחייכת ואוהבת ומשלימה.
ואז ואז עיניי מתרחבות בתדהמה, מתחת ידיה של סבתא אסתר שלי ישנו קובה אחד מפורק ומעוות שמלית הבשר ברחה מכל צדדיו והוא אינו כדור מושלם ועגול ונאה וצהבהב כמו האחרים, ואני מביטה בסבתי והיא כמו חיכתה לאותו אחד שיבוא והיא מביטה בו באהבה ומלטפת אותו בעיניה, בידיה, בשפתיה ואני מביטה בה ומחכה מחכה שתשליך אותו לפח הירוק הקטן העומד ומחכה לו למרגלותיה.
שכן אותו פגום עלול לפגוע בשמה הטוב של סבתא אסתר שלי, עלול לקלקל לה את המוניטין שיצאו לה ולחבל בפרנסתה,לשים אותה ללעג וקלס וצחוק בין כל אנשי העיר. ואני מחכה כבר שסבתא אסתר שלי תראה ותתבונן בו בתעוב ותשליך אותו ותמלמל את אחת מהקללות העסיסיות שלה.
אבל היא צוחקת אליו ואוהבת אותו ומאמינה בו ומלטפת אותו ומנשקת אותו וחובקת אותו ואני חוששת שעיניה בוגדות בה כבר והיא אינה מזהה את אותו פגום ואני חוששת לה ולפרנסתה
"נו סבתוש תזרקי הוא מקולקל" וסבתא שלי מביטה בי בתוכחה בעיניים רושפות, פיה נחמץ ואני יודעת שהיא כועסת עלי ,כועסת מאוד.
"לו חיכיתי, לאחד הזה שיעשה את הסיר לסיר מוצלח ויעשה את אחיו שבסיר טעימים ,בלעדיו לא תהיה אותה נחת ושלמות ואהבה ובכי והערכה בעיני האנשים.הוא המושלם מכולם ,הוא האהוב מכולם הוא האחד לו חיכיתי ואת יה בינתי רוצה שאשליך אותו?!"
ואני אני מבינה ,שהרי אני תמיד השלכתי אותם ותמיד יצאו תחת ידי רק העגולים והמושלמים והיפים ביותר ותמיד הוכיחו את עצמם כתפלים ביותר ולמרות שבצעתי את הוראותיה של סבתא אסתר שלי בדקדקנות יתרה ועקבתי אחרי הכמויות שבערך ולשתי ואהבתי לא חיכיתי לאותו אחד הלא מושלם שישביח את סיר הקובה שלי.ומי שאוכל מסיר הקובה שלי בוכה,ונכלם ועצבות שורה בעיניו וחוסר שלמות מטריד מחשבותיו.
וסבתא אסתר שלי שותקת נאנחת ומנענת ראשה לעברי כאומרת שעכשיו הגיע הזמן שאלך ואני ואני בכלל לא קבלתי את התשובה שלשמה באתי אליה
הרי ערב קודם חיטטתי רגלי בסמטאות החשוכות של שכונת מאה שערים כדי למצוא את אותו רב מזווג זיווגים שיסביר לי מדוע אינני מוצאת את הזיווג שלי ולא מביאה להורי נכדים ולסבתי האהובה נינים והגעתי אליו הוא העיף בי מבט קצר וכועס ואמר לי שאלך לסבתא שלי ואמצא אצלה תשובה ושילחני נזופה ממנו.
וגם סבתי משלחת אותי נזופה ובוחרת ללמדני את סוד הכנת הקובה הפילאי שלה ולא מצאתי אצלה את אותה תשובה שהבטיח לי הרב.