חיי שרה

נובמבר 2014
חיי שרה
במהלך אחת השבתות אשר מועדה חל על פי התאריך של גויי העולם בחודש האחת עשרה ושמו בלשונו נובמבר והשנה היא אלפיים וארבע עשרה.
ובתאריך זה מלאו לנכדי השלישי עמית שמו שלוש עשרה שנים.
זהו התאריך שבו אנו היהודים מכניסים את בנינו לעול של מצוות ומשם לעולמה של התורה ולעולם הלמוד והעבודה ואט אט בחלוף השנים הופכים הם מנערים זבי חוטם לגברים של ממש המטפלים במשפחה גדולה או קטנה ולא נשכח את נטל הפרנסה המוטלת על כתפיהם של כולם ללא יוצא מן הכלל גם על אלה שעוסקים יום וליל בלימוד התורה ושוכנים באוהלה.
ובאותה שבת כן,זו שאני מדבר עליה הזדרזתי להשכים קום לשנס מותניי ולהגיע חיש מהר להיכל התפילה כדי שאוכל לתפוס לי מקום ישיבה שממנו אוכל להשקיף ולצפות אל מרכז הזירה ולהזין את עייני בנכדי האהוב מדקלם את ההפטרה אשר שמה חיי שרה ומלווה אותה בניגון קולו הדק.
אולם לפני שדברים קורים ובטרם יצאתי מביתי נזכרתי שצריך אני להביא כיפה,טלית,תפילין וסידור אשר אותם הכנתי מבעוד מועד והנחתי אותם באחת המגירות שבארון הבגדים.
ולאחר חיפוש קצר נמצאה האבדה ובמהירות הבזק שאינה מתאימה לגילי המתקדם צעדתי לכיוון בית הכנסת וסוף סוף עומד אני בשערי ההיכל כולי מתנשם ומתנשף ,ולאחר דקות רבות של הרגעת הנפש והגוף התיישבתי לי במקום בו תכננתי מראש לשבת,ומצידי בזה הרגע ההצגה יכולה להתחיל.
אבל נשאר לי עוד פרט קטנטן לסבר בו את האוזן לפז שהאירועים מתחילים להתגלגל ואתכם הסליחה.
אל ההפטרה אשר מדוקלמת בידי נערי הבר מצווה מתלוות תמיד נעימה שלא מנוגנת על ידי כלים מוזיקליים אלא יוצאים הם מתוך גרונם של הנערים .
והדברים אינם פשוטים כלל וכלל לא. כי כדי לקרוא ולהתאים את הנעימה למילים ולמשפטים יש צורך בלא מעט זמן של לימוד ,שינון ,חזור והשכם, פעמים רבות עד שהמורה המלמד והממונה על הביצוע מביע את שביעות רצונו מהתלמיד ומכישרונו.
ובעודי יושב וסוקר את אולם התפילה על מיעוט מתפלליו אשר השכימו קום לעבודת הקודש התגנבו לאוזניי רעשים של המוני אדם המשתייכים למשפחת חתן השמחה. ואיך אפשר להתעלם מהחברים הקרובים שהוזמנו לשמחה?. וכשזכרתי את הקולות קמתי ממקומי בפרץ של זריזות כדי לראות את נכדי ביום חגו . ומראהו של הנער משובב נפש ורק מלהתבונן בטהור העין וזך הנפש הזה נתפסתי להתרגשות מרובה והדברים, קרו רק אתמול , לידתו של הנער לא הייתה סוגה בשושנים ולא הייתה קלה כלל וכלל לא. ועל כך יכולה להעיד אמו הורתו אשר תוך כדי מהלך הלידה כמעט עברה מן העולם עקב ייסוריה וכאביה.
וכאשר סוף סוף הגיח הנ"ל מרחמה של אמו לעולם זר ומנוכר , פרץ בבכי עז וקורע לב מלווה בצרחות ובצעקות עד שהעוסקים במלאכת הלידה הרופאים והאחיות הממונים על לידות קשות מהסוג הזה הרימו את רגליהם ונסו מחדר הלידה כדי להשיב את רוחם לא לפני ששטפו את התינוק והניחו אותו ליד אמו המעולפת כה גדולה הייתה טראומת הלידה של הנער .
וכאחד שמחשיב את עצמו כגדול דורשי טובתו של הנער נגשתי אליו ואימצתי אותו לחזי , בחוזקה ונישקתיו על שתי לחייו ולא אכחש לכם , דמעה או שתיים התגלגלו מלחיי ונספגו בבגדיי ומודה אני לפניך על שזכיתי להגיע לרגע יקר זה.
ובין חיבוק אחד למשנהו ובין עצה אחת לשנייה אשר נלחשה באוזני מתבונן אני בפניו היפים ומבטיח לעצמי שומו שמים והאזיני ארץ , עמית נכדי היקר אנא בטובך גלה את אוזניי מי הוא הצייר ששרטט את פניך היפים האלה , ומי צבע את עיניך בגוונים של הכחול המדהים הזה ומי העניק לך את החוכמה , התבונה והבנה הנובעת מהם והעצות המרובות וחושב אני גם הטובות שמעריף אני עליו כנראה לא עשו עליו שום רושם, והכיצד יודע אני? באחת ההפוגות מהחיבוקים היישר הוא עינו אליי ומבלי להתבלבל פנה אליי ואמר לי סבא "מפוצץ" אני מרוב עצות אשר הוענקו לי ועדיין מוענקות לי מאז שעות הבוקר סבי היקר !!! מדגיש הוא , בטני אינה יכולה עוד לעכל מספר כה רב של עצות "טובות" בטני מלאה ושבעה , פסק הנער ומה היה עליי לעשות לאחר מבוקשו ?
להבין ולשתוק וכשהסתיימו להם סבבי החיבוקים הנשיקות והברכות התפזרנו איש איש למושבו כדי להתחיל את התפילה אשר נוהלה על ידי החזן ומאחר וניסיוני אינו רב דיו באירועים מאין אלו תרו עייני רוב הזמן אחר המיקום הנכון והשורה הנכונה בסידור.
ופעם מציץ אני בסידורו של סבא רפי ופעם עייני נחות על סידורו של בני היקר וישועה אין , אי לכך וכאקט של השלמה וקבלת הדין סגרתי את הסידור , התיישבתי לי ועשיתי את אוזניי כאפרכסת והאזנתי ברוב קשב למתפללים .
וכשהגיע תורו של הנער לומר את ההפטרה נקראנו אנו המשפחה לדוכן התפילה ואיש איש בתורו בירך ואף נשק בציציות של הטלית וכאשר שלב זה הסתיים לו ניגש נכדי בסיועו של מדריכו בחודשים האחרונים והחל לקרוא את ההפטרה כשהוא מלווה אותה בצלילים היוצאים מגרונו ולכל המאזין מהצד לקולו של הנער היה נדמה ששומע הוא מקהלת מלאכים שרה.
וכדרכן של אימהות צעירות יחסית , הסקרנות והרצון לראות את פרי בטנן קוראים את ההפטרה בקולם הצעיר הם מעל ומעבר עד כדי כך שאין הן חסות על עצמן במחיר קטטונת כזו או אחרת עם נשים אחרות ותיקות אשר מיומנות יותר בהלכות ההלכה היהודית בנוגע להתנהגותן של נשים, ולמה מתכוון אנוכי בדיבור זה , הרי ידוע לכל הוא שמקומן של הנשים בבית התפילה הוא נפרד ואין מתערבבות יחד עם הגברים .
והמקום שנמצאות הן ומתפללות נקרא עזרת הנשים. וחס ושלום באם אחת הנשים תסיט קמעא את הווילון החוצץ בינן ובין הגברים מיד תעוטנה עלייה יתרת הנשים כדי לעשות בה שפטים ואילולא השכל הישר וההיגיון הצרוף אשר גברו ומנעו תגרת ידיים וזלות המעמד המכובד . אבל הטעם הרע שבפה חלף לו רק אחרי שעה ארוכה ומה חשבו להן אותן מטרוניטות נכבדות וכבודות שבחזה של בתי לא פועם לו לב של אמא יהודייה אשר משתוקק ומתאווה לראות את ילד חמודותיה ביום חגו? ואתן אנא ענו לי האם נעו אמות הספים בגלל תזוזה קטנה של הווילון החוצץ בין גברים ונשים.
ואת בתי חלקך בעולם הבא מובטח ואנא יש לך את כל הסיבות שבעולם להיות מאושרת כי לבך הוא לב אדם, בניגוד להן אשר שבויות וכבולות בעקבותיהן ובחזן פועם לו לב של אבן ושיש.
ולרווחת כולנו רגעי הסיום של התפילה הגיעו לקיצם וכולנו נהרנו החוצה ושוב חזור לו המחזה של לחיצות ידיים נשיקות חיבוקים ברכות ואיחולי מזל טוב נשואות באוויר ונשמעות מכל עבר ולרגע קט היה נדמה שהקולות נחלשו במקצת ואת ההפוגה הזאת ניצלה בתי כדי להזמין את האושפיזין לארוחה החגיגית הממתינה להם באחת המסעדות בעיר השכנה ראשון לציון ובדרך למסעדה סופר לי שהמוניטין המיוחס לה הוא רב מאוד ולמאכליה ולתבשיליה יצאו שם דבר בשל טעמם הנפלא והיא אף הוסיפה ולא כחשה לי שהמחיר אינו ב"שמים" ואף נקבה בסכום ההילולה ואכן נמצאה היא צודקת.
ומה שנשאר לי לבדוק אם התשבחות, הקלוסים וההילולים לגבי טיב המקום וטיב האוכל אם הם אכן נכונים וראויים הם לכל הלל ושבח.
וכשהגענו בשלום למסעדה נפתחו שעריה בזמן כפי שנקבע מראש בין המזמינים ובין הבעלים.
וכל המוזמנים שהמתינו בחוץ נהרו פנימה וגדשו את האולם ואיש ואישה וגם ילד התיישבו להם במקומותיהם ברווחה ובניחותא.
וכששלב ההתארגנות בתוך האולם הסתיים וכל אחד מצא את מקומו הראוי והמתאים החלו להגיש לשולחנות את המנות הראשונות ואכן יש אמת בדבריה של בתי, המנות היו טעימות לעילא ולעילא ובטרם הספקנו לנגב את הרטבים שנשארו על הצלחות הגיחו מאי שם המנות העיקריות על טהרת הבשרים נשואות ביד מלצריות שהן נאות ואף מצאתי מבניהן גם יפות, איזה שברון לב, וליד נתכי הבשר אשר הוגש עם חיוכים חינניים הוגשו בצלחות גדולות ונפרדות מיני פחמימות כגון אורז לבן, תפוחי אדמה האפויים ופסטות למיניהן ברטבים שונים. ומצעד הבשרים אינו פוסק מלצעוד , ולהגיע. רק אני ספרתי כשבעה סוגי בשר ובין מנה למנה לוגמים אנו משקאות מכל הבא ליד כיד המלך , חלקם מוגזים , חלקם לא, וחלקם אף אלכוהוליים וכו' … וכו' … .
וכשהסתיימה לה המנה העיקרית "הופצצנו" במיני גלידות וופלים בלגיים , ומי שחשקה נפשו גם בלפתן פרות קר כקרח ומרענן ומעליו שכבות של קצפת לבנה עם סירופ מתקתק קיבל ביד המלך , ואם הייתה באפשרותי לאכול את המנה הזאת עם העיניים בלבד הייתי עושה זאת ברצון. ומדי פעם שוכחים אנו שלכל דבר טוב בחיים יש גם סוף, החמאתי לבתי ולבעלה על בחירתם המצוינת במסעדה הנכונה והמיוחדת הזאת , וכל מילותיי לא יספיקו לתאר את טיבם וטעמם של התבשילים ואפילו את ניחוחם והפיקנטיות אשר נלוותה אליהם לא שכחתי . הכבוד כולו שלכם ילדי !! וכשהמתנתי לי בעצלתיים לכוס הקפה האחרונה בערב זה , שוטטו עיניי הנה והנה ותרו אחר , משפחתי ומכריי הקרובים. ותוך כדי שיטוט נחות עיניי על שולחנם של סבתא סבינה , סבא רפי ובנותיהן הבוגרות וכולן מקושטות ומפורכסות כהלכה , ולבושן יפה ונאה.
ואם לא הזכרתי , אז כאן המקום להזכיר שהבנות של סבתא סבינה מטפלות בבנות קטנות משלהן. מקסימות וחמודות כערוגות פרחים יפים וריחניים.
ושם צדו עיניי תינוקות בת ארבע שנים
ושמה עלמה והיא אחיינית לחתני עדי. ועליה אפשר ונכון לומר הייעלה שביעלות החן. פניה יפות עיניה כעיני השקד וגוונם בצבע הענבר וגודלם כעיני "הבמבי" (אחד הצאצאים של האנטילופה המצויה) ויושבת היא בנחת ובמשובה כמו אישה בוגרת ופעם מלהגת עם הוריה ופעם מפטפטת היא עם סבא וסבתא והכל נעשה עם חיוך מקסים ושובה לב. עלמה יקירתי בטחוני שהקדוש ברוך הוא גאה במעשיו. וחוכך הוא את ידיו בהנאה על פאר יצירתו זו.
והכיצד אומרים על אחת שכזו במחוזותינו? הקטנה הזו גדולה תהייה . והיכן חתן השמחה? האם גם הוא נעלם לי ברגעים שהיינו עסוקים בבליסה הגדולה?
והחיפושים אחריו לא ארכו דקות רבות ולמאמציי הלא מרובים הייתה תוחלת יושב הוא בראש שולחן שנועד לבני גילו ומסביבו ישובים חלק מילדי כיתתו אשר הוזמנו על ידו ונבחרו. אחד אחד ועוד אחת ואחת בזהירות רבה ובפינצטה .
והמה לא מתעצלים להם ועסוקים הם מרבית הזמן בשיחה ערנית , כאילו היה הדבר בנפשם ובחריצת גורלות וממקום מושבי היה נדמה לי שמייצגים הם מועצת מנהלים של תאגיד גדול על כלל בעיותיו , ואנא תשומת לבכם , באירוע זה "הפמיניזם" חוגג לו, "במועצת המנהלים " הזו מיוצגות גם "מנהלות" וכשהסתיימה לה שתיית הקפה האחרונה קמנו או ניסנו לקום ובקושי רב זזנו עקב הכמויות ומהקיבולת של דברי המזון שנדחסו לבטננו. ובין לבין נפרדנו ממכרינו ומבני משפחתנו ובשעה טובה שמנו פעמינו הביתה וכאשר מצאתי את עצמי בביתי הייתה השעה בשעוני שבע בערב ולפני שהרואות שלי עמעמו את אורותיהן מהיום המתיש והמייגע נשלחה ממני בקשה למלכות השמיים אנא ריבונו של עולם הסר דאגה מלבו ומראשו של עמית נכדי זה. כי סבא אריה יחבק אותו לעולם ועד לנצח נצחים.