טקסט מצטיין

26/07/2021 326 צפיות 2 תגובות

רציתי לכתוב משהו בועט.
משהו שנון כל כך, שהמוח יתעופף.
הכנתי נשימות, בראש רשימות והאצבעות שלופות על ההדק.

ואז נאנחתי.
למה לי חומות הגנה?
של טקסט משובח ללא חמלה?

על מי אני עובדת?
אני רוצה לב.

ומסתבר שזה לא דבר פשוט כל כך.
לא כשאת מכורה.

יש לי הרבה זמן, בזמן האחרון.
יצאתי לחופש.
ואני תוהה אם זה בריא לציבור להוציא אותי לחופשי.
אם זה בריא לי.
לדעוך ולדעוך.

זה נשמע לי מלנכולי מידיי. והינה שוב מילה גבוהה. מנסה להבריש את התמימות שבי בים של חספוס.

אבל על מי אני עובדת? אפילו בשביל לכתוב אותה נכון חיפשתי בגוגל.

אני לא יכולה להיות ה-מרשימה. אולי כי אני לא. ואני לא יכולה להיות מהפנטת, כי היופי שלי עדין יותר. אני לא יכולה להיות הרקדנית מספר אחת, כי רגליי אמנם חזקות אך לא גמישות מספיק בשביל אדאג'.

יש לי רק אותי להביא.

אבל אני כל הזמן תוהה אם זה מספיק. וכך אני מפספסת. אני מפספסת אותי בגלל אנשים. אני מפספסת את החגיגה, את השחרור, את הלשים פס על כולם.

אולי כי אני מאוד מנומסת.

אני לא יודעת מה אני אמורה להיות בשביל שזה יספיק. אני גם קצת כועסת על הטקסט הזה. אבל אני שברירית היום ומותר לי.

החוסר ביטחון הזה עולה לי ביוקר. בעיקר כאשר מגיעה פרידה ואני שומעת מה אנשים חושבים עליי, באמת. אם הייתי יודעת את הדברים הללו קודם, אולי הייתי עוד נהנית בדרך.

אבל יש לבורא דרך מיוחדת שבה הוא מעביר אותי. דרך של לבד. לגלות לבד. לאהוב. לבד. קודם כל את, אחר כך אחרים. בלי פשרות. בלי דרכים עקיפות. עד האהבה. וזה מחמיא לי. באמת. הרבה. אבל לפעמים פשוט בא לי שזה יבוא בקלות.

אני חושבת שאף פעם לא גרמתי ללב לדפוק כאשר עיניים פגשו בי. וזה קצת עצוב בהתחשב בעובדה שאני חולת אהבה, בהרבה ז'אנרים בו היא מופיעה.

זה קצת עצוב, עוצמות הרגש בהן אני בונה סיפור של שניים. זה עצוב כי אני עכשיו בסלון, לבד. וכנראה אין לי משהו יותר טוב לעשות חוץ מלכתוב לכם.

אבל עכשיו משמיים כנראה אומרים לי לבד.
תתפתחי לבד.
תאהבי לבד.

אבל זה כבר יותר מידיי זמן לבד.

ואם חיפשתם טקסט מצטיין, אז מצטערת, הגעתם לסוף העמוד.
אז תרשו לי לסיים כאן את השורות, אין לי איזה תו סיום.


תגובות (2)

ברור ש-לב !

טקסט נפלא. נכנס ללב.
אני מרגיש שאת הדברים החשובים אנחנו רואים אותו דבר, פרט לשני דברים חשובים.

אני לא חושב שאלוהים מסתכל ואומר שאת צריכה להיות עכשיו לבד. אני מודה שאני לא מאמין באלוהים, ואם הוא היה אומר דבר כזה, זו עוד סיבה מבחינתי לא להאמין בו .

אף אחד בשמיים לא רוצה שתהיי לבד. זה לא אלוהים שאומר את זה. הקול הזה הוא פנימי. אלה החששות שלנו. שלך , וזה לגמרי מובן.

הדבר השני הוא: לא צריך להיות ה-רקדנית מספר אחת כדי לרקוד. למעשה אפילו לא צריך לדעת לרקוד כדי לרקוד. צריך רק לרצות.

26/07/2021 17:27

    חיממת את ליבי והצלחת להצחיק אותי בחצי נזיפה, בקטע טוב.
    ובאשר לעידן הנשים, אני חושבת שזה לא יתפוס, כי סכנת הכחדה לגברים היא אוטומטית סכנת הכחדה נשית. לפחות מאיך שאני רואה את הדברים, ולא רק בזווית הרומנטית. אני חושבת שבדורות האחרונים היו שינויים טובים באשר לגברים ולנשים כאחד, אך אל לנו לאבד את המקור שלנו. אישה עוצמתית מבחינתי היא לא האישה הפמיניסטית האולטימטיבית. אלא זו שלקחה את הנשיות שלה לצד הטוב ביותר. כמו מנהיג שלקח את כוח השררה להובלה ולא לרודנות. אבל זה בכל אופן דעתי שלי. אני מקווה שלפחות הכתיבה שלך לא תיכחד :)

    28/07/2021 16:36
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך