יומנו של ילד דחוי – פרק 1

שלום לך יומן . אני שי ואף אחד לא רוצה להיות איתי, וזה קורה כבר שנים. כל יום שאני בא לבית ספר חצי מהבית ספר צוחקים עליי, וזה עובר את הגבול. איך אפשר לחיות ככה?
כל הזמן אני שואל את עצמי למה זה קורה רק לי, אמא אמרה לי שאני ילד גדול כבר והחינוך שלה היה טוב, ואולי זה בגלל שהעבירו אותי בית ספר. שהייתי בכיתה א' היו לי חברים והכל היה כיף עד שעברתי בית ספר ואף אחד לא אהב אותי. מה לא בסדר בי ? בסך הכל ילד שעוזר לאחרים והם לא נותנים לו .
אני לא רוצה לחיות.
והיום?! אתה חושב שהיה בסדר, אני יענה לך – לא .
ביקשתי מהמורה ללכת לשירותים ויונתן – החבר היחיד שלי, דיבר איתי כשראה אותי הולך לשירותים ודני, לקח את כל הנייר בשירותים אז התאפקתי עד סוף היום . למרות שזה היה דחוף, אני לא ידעתי מתי לבכות ומתי לא- אם אבכה, יצחקו עליי . אם אתאפק – כנראה אף פעם לא יבינו אותי .
ומחר יש טיול ואני ממש לא רוצה להיות שמה למרות הכיף והצחוק . כי אני זוכר מה עשו לי בשנים קודמות…

הערה :
עצוב שזה מה שקורה במדינת ישראל .
לא ניתן שיהיו בכיתות ילדים דחויים, אם זה נגע בלבכם תגיבו .