קלואי
תגובות יתקבלו בברכה.

כמו גל

קלואי 08/07/2013 1212 צפיות 13 תגובות
תגובות יתקבלו בברכה.

אדישות, תחושה שאין שווה לה.
תחושה של… אי הרגשה.
הו, האדישות המבורכת. הלוואי והייתי יכולה להיות כלואה בתוכה לנצח.
לא להרגיש, לא להתרגש.
כל רצוני הוא להיות כמו גל הנשטף אל החוף. מרחפת על פני גלים אחרים. מסתחררת איתם לעולמים.
בסופות וסערה, לטבוע בתוך מערבולת חושים. לטבוע בתוך שלל צבעים.
להרגיש את טיפות המים עפות על פניי, מעוררות, מנחמות, מלטפות.
מתערבבות בדמעותיי שלי כאשר אני צוללת לתוך המים, לתוך תחושה של אי הרגשה. נשטפות ביחד עם השאר.
אני רוצה להיות כלואה בתוך המים הכחולים והצלולים. פעם חמימים ומבורכים, כאשר השמש בוהקת באורה הזהוב כתום, מסתכלת עליי מלמעלה. שולחת את קרניה החמימות, המנחמות, המלטפות, המחייכות. כאילו אומרת "הכל יהיה טוב".
ואילו פעם במים הקרים. אשר מעוררים, דוקרים ומקפיאים. מזכירים לי את כל הכאב, כמו דקירות של אשמה. הגלים מתנפצים עליי כמו סכינים חדות, מעיפים אותי ומטיחים אותי במערבולת גדולה. פעם למעלה ופעם למטה. אני מוצאת את עצמי צפה על גבם, ולאחר מכן שקועה בקרקעיתם. אני מתמכרת לתחושה הנפלאה, משתעבדת לשקט האינסופי, לכחול שחור הזה שעוטף אותי. לתחושה של ההגנה, של משהו גדול ועצמתי שמקיף את כל אישיותי. אני רוצה להיות פה לנצח. לטבוע בהרגשה הנשגבת הזו של ההקלה, של האדישות, של הצורך לא להרגיש במאום, פשוט להיות.
כל זה נוסך בי שלווה ורוגע שאין כמוהו. משכין שלום בנפשי החצויה. בלבי הדואב, הכואב. המחייל לא להרגיש.
הים הופך שחור. מזדהה עם גורלי. עם תחושותיי. אני שוב פעם למעלה, כאשר מערבולת נוספת מגיעה, כאשר גל גדול נוסף סוחף אותי הלאה, לעבר החוף, למעלה, לעבר השמיים הקודרים. אני שומעת את אוושת הגלים, את הרוח הקרה ששורקת באוזניי, מרגישה אותה על בשרי כשהיא מצליפה בי כמו שוט, אך למרות זאת אני לא מרגישה. כי אני אדישה, כי אני רוצה להיות חסרת תחושה.
נהמת הגלים כה נעימה לאוזניי. כמו צרחה שמהמהמת. כמו צרחה אילמת. כאילו רוצה לפרוץ בכל כוחה, בכל עוזה, אך משהו מחזיק בעדה. משהו עוצר אותה מלמלא את משאלתה. אני רוצה לצרוח את הכל. להרגיש חופשיה. ובדיוק כשאני מגיעה אל ההחלטה, כאילו מישהו צריך להזכיר לי, מגיע גל נוסף וצעקתי נבלעת בין המים השוצפים. הגלים מתגברים, הים פותח את לועו האדיר ומאיים לבלוע אותי, אך אני לא מתרגשת, לא פוחדת. אני אדישה. אני מסתכלת ישר לפנים, עיניי מהתלות בגלים.
ושוב פעם השמש זורחת, ואני נשטפת אל החוף כאשר גלים עדינים נושאים אותי על גבם.
מגיעה, ולא מגיעה. מתקדמת צעד אחד, וחוזרת שתיים לאחור. אני מעיפה מבט לעבר הקצף הלבן, רואה אותו מתאסף ומתקבץ לאורך החוף, ולאחר מכן נעלם במהירות כאשר מגיע עוד גל גדול ששוטף הכל.


תגובות (13)

תיאורים טובים.

08/07/2013 13:51

יפהפייה! אין הערות! אין! מדרגת… 55555555

08/07/2013 23:54

ממש יפה!
מזל-טוב…את בבחירת העורכים וזה מגיע לך (:

09/07/2013 01:52

וואו, זה מדהים!
התיאורים וההקבלות, הייתי מרותקת למסך, הכתיבה שלך עשירה ויפה, אהבתי מאוד!
"אני מתמכרת לתחושה הנפלאה, משתעבדת לשקט האינסופי,"
"…הים פותח את לועו האדיר ומאיים לבלוע אותי, אך אני לא מתרגשת, לא פוחדת. אני אדישה. אני מסתכלת ישר לפנים, עיניי מהתלות בגלים."
תיארת את מה שגם אני מרגישה בצורה מדויקת וציורית, יש לך כישרון אדיר!

09/07/2013 06:25

וואו! מדהים! הדימויים והתיאורים מעולים, ובכלל הניסוח והרמת כתיבה גבוהים מאוד!
כל הכבוד על בחירת העורכים =)

09/07/2013 08:27

מזל טוב על בחירת העורכים ;]
אמנם לא הספקתי לקרוא את הסיפור הזה עדיין, אבל אני בטוחה שהוא לא נופל מקודמיו… [=
מבטיחה שאשוב אליו ברגע שיתאפשר לי ואשקיע בתגובה הולמת!

12/07/2013 08:39

עוד סיפור מדהים…

15/07/2013 04:38

מסכימה עם כולם.
מזל"ט על בחירת העורכים.

21/07/2013 11:22

וואו! אין לי מילים…
הלוואי והיית יכולה לקרוא את מחשבותיי…
את מדהימה! מזו הכתיבה המוכשרת הזו?
השארת אותי פשוט חסרת מילים!
הזדהיתי כל כך עם מה שכתבת…
התיאורים מקסימים…
וואו, פשוט וואו.

10/09/2013 12:40

חחח, באיחור זו לשון המעטה (הכותבת יודעת למה אני מתכוון, ואולי גם אתם…) אבל התרגשתי מזה שהערכת את התגובה הקטנה שלי כול כך.

11/09/2013 14:24

אני לא מת על מטאפורות, אבל את השתמשת בהן בצורה נבונה וראויה לשבח. אני חושב שמה שכתבת היה יכול להיות גאוני, אבל חסר בו משהו שאי אפשר לשים עליו את האצבע. אז בעיקרון, בשביל אדם לא-גאון הסיפור שלך הוא הטוב ביותר שאפשר לכתוב.
בכבוד רב, אינטלקטואל חביב לשעבר.

30/12/2013 07:47

    תודה רבה!
    מה חסר בסיפור? אשמח שתגיד לי אם תמצא.
    ואני חייבת לציין שהתגובה שלך החמיאה לי מאוד וגם הצחיקה אותי, במיוחד התיאור:
    "בשביל אדם לא- גאון"…XD
    אז שוב תודה על התגובה, ושמחה שאהבת.
    קלואי.

    20/03/2014 00:21

נגמר לי הכח להגיב.
אך מה לעשות ויש אנשים מכושרים שזה חטא לעבור אלה לסיפור הבא בלי להגיב, אני מסכימה בהתרגשות לכל התגובות, אני אמנם עייפה אך עודני נפעמת מהקריאה וידי עדיין כותבת תגובה.
נירא כי נפגש עכשיו פעמים רבות בסיפורייך משום שאיני מסוגלת לפספס את כתבייך.

09/05/2014 15:36
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך