כמעט שכחתי מזה רגש כמו שלימדת אותי…
אז לא הייתי פה מלא זמן, ובא לי קצת לחזור למקום שהיה עושה לי טוב בימים הקשים שלי..
באלי לעזור לאנשים… אני רואה פה המון סיפורים של חיים אישיים, של כל מיני דברים שעוברים עליכם… ובאלי לעזור לכם. אני עברתי המון בחיים שלי, וחלק מהעוקבות הישנות שלי גם יודעות את הדברים האלו (כי פרסמתי אותם פה).. אז אשמח לעזור ולשתף ולייעץ…
אבל לפני הכל, פריקה קטנה משלי.. מי שלא רוצה לקרוא, מוזמן ללכת ל"רציתי להוסיף"…
**
אני כבר כמה זמן מסתובבת עם עצמי במחשבות, לא כל כך יודעת איך להוציא אותן.
אני כותבת ביומן, מוציאה את הכל על פיסת דף, אבל זה לא מספיק. זה לא מספיק כי זה עדיין נשאר אצלי.
יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה להוציא החוצה, דברים שאני רוצה לספר ולשתף, נושאים שעולים לי לראש ברגע אחד של מחשבה, וברגע הבא הם כבר חולפים ונשכחים כאילו לא היו מעולם.
גם עכשיו, נכנסתי למשתמש שלי אחרי שנים שלא הייתי פה, והיה לי רעיון מדויק של מה אני הולכת לכתוב, ידעתי בדיוק מה אני רוצה להוציא החוצה, מה אני רוצה לכתוב… והינה עכשיו, שאני יושבת מול המסך, המקלדת מחכה שאני אוציא את הכל החוצה… והכל מתערבב לי בראש. אני כבר לא יודעת ממה להתחיל, איפה לסיים… לא יודעת מה להוציא קודם…
אז נתחיל ממה שהכי בוער לי עכשיו… התחושה הזו של הלבד..
את מספר החברים שיש לי אני בעצמי לא יכולה לספור.. כמות האנשים שמכירים אותי או יודעים מי אני נספרים אפילו במאות..
יש לי חברים, והרבה מהם, אנשים מכירים אותי, אוהבים אותי, נהנים בחברתי, מזמינים אותי למקומות… אבל בכל זאת, אני מרגישה לבד.
אני מעסיקה את עצמי כל הזמן, תמיד לעשות משהו, העיקר לא למצוא את עצמי עם עצמי.. העיקר לא למצוא את עצמי לבד עם המחשבות…
לא שווה לי כל החברים האלו שיש לי, אם אני בסופו של יום לא יכולה באמת לסמוך עליהם.
אני לא יכולה לסמוך על אף אחד. אפילו החברה הכי טובה שלי, שהיא כמו אחותי, לא יודעת מה עובר עלי. היא לא יודעת למשל שבמשך תקופה ארוכה אני הייתי נרדמת בלילה בוכה. היא לא יודעת למשל שמתי שאני רואה אותה עם חבר שלה אני מקנאה, כי אני גם רוצה אהבה…
וזה מוביל אותי לדבר הבא שעליו רציתי לכתוב.. אהבה.. כמה שהיא מופלאה, כמה שהיא חזקה, יכולה להרים אותך מהתחתית ולהעיף אותך למעלה גבוה לעננים… ואני עדיין מחכה לאהבה הזו…
והינה שוב, נתקעתי פתאום במילים.. פתאום אני לא יודעת מה להגיד יותר…
אז אני פשוט אפסיק פה.
תגובות (1)
וואו קודם כל היי!!
אני לא יודעת מאיפה להתחיל, אני פשוט לא יודעת איפה ההתחלה..
אז נתחיל בזה:
אמנם המשתמש שלי הוא חדש, אבל אני מאוד ותיקה באתר, החלפתי מאות על גבי מאות משתמשים,
אבל דבר אחד היה להם משותף-
כל פעם שפתחתי משתמש חדש, הדבר הראשון היה לבדוק אם העלת משהו חדש.
הסיפור הראשון שקראתי שלך הוא גם הראשון שפרסמת באתר, איך פגשתי את הארי סטיילס.
זה היה בתקופה שהייתי דיירקשנית מושפעת ומושבעת, אבל ידעתי להבחין בין סיפורים טובים באמת ובין כאלה שלא.
שקראתי את המשפט הראשון הייתי בפוזה כזאת של 'אוי, הנה עוד סיפור חרוש ומושפל על הארי' ואז קראתי את הפרק הראשון,השני,השלישי וכך הלאה.
הכתיבה שלך הייתה פשוט נפלאה, אי אפשר להפסיק לקרוא אותה, הכתיבה שלך זה משהו מיוחד- ואת לא צריכה אותי כדי להבין שאת יכולה להתפתח להרבה מעבר פאנפיקים.
אז אחרי החפירות הללו נעבור למה שכתבת הרגע:
בזמן האחרון עובר לידי גם חתול שחור והאמת היא שזה משהו שאני עצמי לא יודעת.
יש לי התקפי בכי פתאום, והתחביב האהוב עליי בשבוע האחרון הוא להתחבא מתחת לשמיכה שלי עם הטלפון ולהיות מנותקת מהעולם.
שקראתי את מה שכתבתי הרגשתי שאת מתארת אותי, הצלחתי להרגיש משהו.
אני גם באמת כבר לא יודעת מה לכתוב, אז אני פשוט אפסיק כאן.