כשאת

כשאת לא יודעת לאן ללכת, אבל את עדיין הולכת, אפילו במקום.
כשאת רוצה לצרוח, אבל את שותקת, חושבת בלחש.
כשאת לא יודעת מה לעשות, אבל עדיין ממשיכה לחיות, אפילו בדוחק.
כשאין לך שום כל כיוון, אבל את עדיין מנסה למצוא חוש, אפילו בעיוורון.
כשאת רוצה להישאר לישון במיטה הנוחה שלך כל היום, אבל את יוצאת ממנה, אפילו בחלקים.
כשאת לא רוצה להמשיך להתמודד, אבל את עדיין ממשיכה, אפילו מבלי להתלונן.
כשאת מותשת מהמלחמות היומיות שאת מנהלת, אבל עדייו נלחמת, אפילו שאת רבה בעיקר עם עצמך.
כשאת איבדת את עצמך בתוך כל החיים שלך, אבל את עדיין מחפשת ומתחילה להבין.
כשאת מתחילה להעריך את מי שהיית, אפילו שהיא נעלמה מזמן.