לאבד את עצמי
אני שונאת את הבן אדם שהפכתי להיות מה קרה לי !? איך הגעתי למצב הזה !? בחיים לא הבנתי מה זה להיות בדיכאון ועכשיו אני חווה אותו . קשה לי לחייך הראש שלי כואב לי מרוב כל כך הרבה מחשבות על החיים על עצמי על כל דבר רע שקיים. איך הגעתי למצב שהדיכאון שולט בי . זה קשה להיות במצב הזה כל יום נהייתי שבירה כל דבר קטן מכניס אותי לדיכאון אפילו לפספס את האוטובוס יכול לגרום לי לבכות ולמחשבות שרע לי בעולם .
אני מתגעגעת לעצמי לילדה החייכנית לילדה השטותניקית . אני מתגעגעת לפעם לרגע שלא ידעתי מה זה כאב לרגע שאחותי הייתה חיה .
מאז פטירתה אני מרגישה שהעולם שלי חרב שאני מתמוטטת שאני לא בנויה לעולם הזה שאני לא חזקה מספיק . נימאס לי להיות במצב הזה בן אדם דיכאוני ומבודד ואף אחד לא יכול להבין מה אני עוברת והחברות כבר התייאשו ממני והתרחקו כואב לי הלבד הזה שאני מרגישה התיסכול על עצמי בעיקר על העולם . אני הייתי נותנת הכל כדי להחזיר את הגלגל אחורה אבל אי אפשר… , מה משמעות החיים!? למה אין אפשרות בחירה אם לחיות או למות !? למה זה קורה דווקא לי !? למה הגורל שלי כל כך רע!? למה אני מרגישה שהלב שלי מדמם !? החיים קשים כל כך וזה כואב.
תגובות (2)
אני כול כך מזדהה איתך!
הוצאת לי את המילים מהפה.. כבר זמן מה שאני מרגישה כול כך ריקנית לא ממליחה לדבר על כמה בתוכי מתחוללת סערה… ולא חשבתי שמישהו ירגיש כמוני! אני איבדתי את אבא שלי לפני שנה וכול חיי השתנו לרעה! נפסקתי לחייך הפסקתי להיות שטותניקית כמו שהייתי והתחלתי עם החרדות… מה שבזמן אחרון אני כן משתדלת לעשות זה לפרוק.. לדבר על מה שעובר עלינו לנסות קצת להיפתח זה מקל.. לא משנה אם מקשיבים או לא מקשיבים הכי חשוב שתגידי את הדברים בקול… זה הדהר היחיד שיוריד את המועקה מהלב.
האמת שגם אני לא חשבתי שעוד מישהו חווה את מה שאני חווה… אנע מאחלת לנו שיום אחד נמצא את הכוח להתגבר על הדיכאון , ולחייך חיוך אמיתי מהלב ולהיות גאות בעצמנו !