לא חשבתי שיש לך סיבה להיות עצובה

"אף פעם לא חשבתי שאת יכולה להיות עצובה" הארי ישב על הספה ליד טיילור. טיילור בחנה אותו, והרימה את זרועה, הראתה לו את פרק כף ידה החתוכה. עיניה הכחולות ריצדו,מגולגלות בוחנות את ביתו המעוצב.
"יש לך את כל הסיבות לאושר" הארי אמר לה "את עשירה, את יפה, את מוכשרת, את חמודה" וליטף את עורפו. "אני לא מאושרת הארי." טיילור לחשה,ופשפשה בתיקה האדום,מוציאה את חבילת הסיגריות ותוחבת את ידה בשנית לחפש אחר המצת.
"אני חותכת כבר 5 שנים". טיילור הדליקה את הסגריה ושאפה ממנה בשאיפות מתוקות, מהירות. הארי שלא סבל את הריח הממכר שדלף מחברתו הטובה ניסה לקחת בהזדמנות שניתנה לו.
"שלא תעז" טיילור ניסתה להדוף אותו.
" אף פעם לא חשבתי שאת יכולה להיות עצובה,לא ידעתי שאת מעשנת" הארי הסתכל על הנערה טיילור שממולו שהולכת למטבח ופותחת את המקרר,ומוציאה את הבירה שנותרה שם. "קח" הושיטה לו שהגיעה להתיישב לידו בשנית, במכנסונים קצרים וחולצת וי לבנה ישבה מולו ממששת את גופה ומחניקה שיעול.
"למה אף פעם לא סיפרת לי?" הארי לגם מהבירה הקרה שממולו.
"כי אף פעם לא שאלת" טיילור אמרה בשקט.
"דברים כאלה לא שואלים" הארי הרים את קולו.
"אז איך היית יודע?" טיילור שאלה בקולה החנוק מסיגריות שאיימו להפציץ את מיתרי קולה.
"לא יודע" הארי הניח את הבירה.
"אוי הארי, אתה כזה תמים" היא הניחה את הבירה שהוא אחז על שולחן הקפה ונשקה לו.
"לא חשבתי שיש לי סיבה להיות שמחה בעולם" אמרה מייד לאחר שסיימה לנשק אותו.
שתיקה שררה בחדר וטיילור התחילה לצחוק כמשוגעת.
"עזוב…" טיילור כרכה את רגליה.
"אף פעם לא חשבתי שיש לך סיבה להיות עצובה" השורה הדהדה בראשה של טיילור, המתעוררת זה עתה מחלום.