לבד בקורונה
בזמן האחרון אני מרגישה לבד. אני לא יודעת אם זה בגלל הקורונה, או בגללי. האם המסכות הן אלו שמפרידות אותנו מהחברה? או שמא אלה הסגרים והבידוד?
אני לא יודעת. מה שכן אני יודעת זה שאני בודדה. אתה מצפה מחברים שיישארו ויתמכו בך בתקופה קשה כזו, ובמקום, הם מחליפים אותך ממש כמו מסכה חד פעמית. ייתכן שזאת רק אני ותחושותיי, אבל מסביב אני רואה את כולם חברים, אבל יכול להיות שזה מראה מטעה, הרי לא כל מה שאתה רואה בזום הוא אמיתי. כמו המדינה, גם אני יצרתי סגרים מסביבי כדי להגן. להגן על עצמי מלהיפגע, מלהידבק בהתנהגויות מסוימות של אנשים ומלהסתכן. באמת יכול להיות שאני זו שמרחיקה, אבל האם זה טוב?
כאשר המדינה עושה זאת זה טוב, לא תמיד מצליח, אבל טוב. האם כשאני אעשה זאת זה יהיה לי טוב? אני אצליח?
כל כך הרבה חוסר ידיעה, יש בתקפה הזאת. חוסר ידיעה אישי ביני לבין עצמי, ביני לבין שאר האנשים ולבין העולם. זה לא טוב. אני רוצה להתחיל דף חדש, עם חברים חדשים, תקופה חדשה, שנה חדשה.
אני מאחלת לי ולכל מי שמרגיש כמוני ששנת 2021 תיהיה יותר טובה מ – 2020. שנדע יותר, שניהיה בטוחים יותר, שנאהב וניהיה נאהבים. וכמובן, שניהיה בריאים.
תגובות (2)
כנה, פשוט ויפיפה.
תודה רבה ❤️