לעולם לא אוכל לחזור להיות ילדה.

היום שום דבר בי לא יפגע.
לא מילים, לא חיצים, לא כדורים.
היום אני עשויה מפלדה.
כל מילה שאמרת אותי חישלה.

פעם הייתי חוזרת הביתה,
והולכת לבכות במיטה.
היום אני נשארת, מתעלמת,
מראה לך שאני רק מתחזקת.

אולי פעם הייתי מחזירה,
מהרהרת במה שקרה,
אבל היום אני שותקת.
מראה לך שאני שורדת.

אבל את יודעת מה,
אולי את בכל זאת מנצחת.
אולי את משיגה את מה שאת רוצה.
כי הפכת אותי מילדה רגישה,
מוקפת בחברה,
לילדה מתבודדת,ילדה דיכאונית,
ילדה שאף פעם לא באמת מחייכת.

ואולי, רק אולי,
יום אחד תוכלי להשתנות.
אבל אני?
לעולם לא אוכל לחזור להיות אותה ילדה.
אולי אוכל להיות שוב מוקפת בחברה,
אבל לעולם לא אהיה שוב תמימה.