לעוף

תמיד חלמתי לעוף… לא עם כנפיים, לא עם הידיים אלא עם הנשמה.
זה נשמע מוזר אני יודעת, אבל תמיד רציתי להרגיש שמחה, שלא מזיז לי שמסתכלים עליי כילדה שמנה ומכוערת ואז מתלחששים מאחורי הגב על זה. ומה שגרם לי להרגיש את זה, זה בעצם, המוזיקה… אני יודעת שזה אתר לכתיבה אבל אני כותבת על כמה אני אוהבת מוזיקה, עד כמה אני משתוקקת לרגע שאני יוכל לשמוע אותה ולעוף.
לעוף כמו ציפור. לחייך כמו זמרות. לשמוח כמוני. להיות אני.
המוזיקה היא הסיבה שיש לי אוזניים. לא כדי להקשיב. לשמוע. לשמוע את הקול של הזמרת. לשמוע את הגיטרה שמנגנת. לשמוע את התופים. לחיות. כשאני שומעת שיר אני פשוט חייה. גם אם מלפני שנייה רציתי להתאבד אני רק שומעת שיר אחד. שיר אחד קטן. ואני מרגישה כאילו אני מלכת העולם. ואז כאשר אני שומעת את הצליל האחרון בשיר אני חוזרת לחיים. ואני מחייכת! אני שמחה! אני שוכחת מכל הצרות וכל כל השטויות שקרו לי. אני פשוט נזכרת בשיר ומחייכת בלי הפסקה. אני מאמינה שהחיים שלי יכולים להשתנות! שאולי, רק אולי, אני אהיה ככה כל הזמן! אני אהיה ילדה שמחה וחברותית! אולי אני רק צריכה לחכות ואני ימצא את התשובה. אני סוף סוף אבין מי אני… ואני אהיה שמחה שאני חיה.. שאני מסוגלת לשמוע, שאני מסוגלת לנשום!