לפרוק מהחזה כמה שיותר מהר.

אני חושבת שאני עומדת להתפוצץ כל רגע, אני לא יודעת למה אבל חשבתי שאחרי שאני ישתחרר מהצבא אני ידע מה אני רוצה מהחיים שלי שהכל יהיה לי ברור אבל זה ממש ההפך הגמור, אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי וכל מה שאני עושה לא עובד.
אני באמת לא מצליחה לתפוס את עניין הזה של ה"חיים" שצריך להתחיל לעבוד,ללמוד , משפחה עניינים . זה מבלבל זה לא נתפס לי בראש.
אני מסתכלת על החברים מסביבי ורואה אותם איך הם יודעים מה הם רוצים ופועלים בשביל להשיג את הדברים שלהם, אבל אני? לא . אני לא באמת יודעת מה לעשות עם עצמי ואיך להתקדם עם חיי כי ..להגיד את אמת זה עצוב אבל לא תיארתי לעצמי שהגיע לרגע הזה לא תיארתי בכל ימי שיבוא הרגע שאני יצטרך לקחת החלטות לבד.
יש לי בעיה שאני לא שולטת במחשבות שלי והן נוטות לפעמים לשלוט בי אני הולכת אחריהן , אני עושה טעויות רבות עם כולם ועם עצמי אני מרגישה שאני בסוג של חור שחור שמתמשך ולא נותן לי להשתחרר מימנו , מה שעוד יותר עצוב שאני מודעת למחשבות שלי ושאני נותנת להן להשתלט ואני לא עושה כלום עם זה.
אני חושבת שזה נקרא…מטורפת עם תעודות.