הסופר המהולל
זה סיפור שקרה לי לפני חצי שעה... רק השם של האיש בדוי כי אני לא זוכר... ברצינות, יובל ממש רגישה, אבל זה היה הרבה יותר עצוב ממה שזה נשמע!

לפרנס זו המעלה החשובה ביותר…

הסופר המהולל 27/10/2014 602 צפיות תגובה אחת
זה סיפור שקרה לי לפני חצי שעה... רק השם של האיש בדוי כי אני לא זוכר... ברצינות, יובל ממש רגישה, אבל זה היה הרבה יותר עצוב ממה שזה נשמע!

"And when the broken hearted people
…Living in the world agree"
שרה יובל. אני ניגנתי בגיטרה ושרתי קול שני ואבא ניגן על הפסנתר. האחים הקטנים שלנו כבר ישנו ואמא יצאה לאיזה מקום.
אנחנו ניגנו כמה איזה שעה מחרוזת של הביטלס.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת.
אבא קם לפתוח. בדלת עומד מישהו שמחזיק משהו שהוא ספק-תיק ספק-צידנית.
האיש הרים את ידו לשלום. "היי." הוא אמר וחייך. "לא היה לי נעים להפריע…"
אבא חייך אליו. "אין בעיה. מי אתה?"
האיש עשה צעד קדימה עם סימן שאלה ואבא הנהן. הוא נכנס. "אני ירון גלעד, אני מוכר מנורות. אלה מנורות מסוג[הערת עצמי: לא זוכר איזה סוג…] -סוג כלשהו- שהן בעצם חזקות מאוד ומאירות כמו שצריך יותר מנורה רגילה. אני במכירת נורות האלה בעצם עושה משלוחים עד הבית, אני מוכר את זה ועוד מוצרי אלקטרוניקה שונים."
אבא הסתכל עליו, הסתכלתי על האיש הזה. הוא היה נראה נורא מסכן. כאילו, היו לו בגדים נורמלים והכל, אבל מי הולך מבית לבית ומוכר נורות?!
אבא הסתכל עליו. "אפשר קודם לנסות?" הוא שאל. נורא פחדתי שהוא ינפנף אותו וסתם יעיף אותו החוצה במילים נחמדות.
"אוקיי. זה עולה 65 שקלים. בהום-סנטר זה עולה שבעים ובמחסני חשמל שמונים." אמר ירון. הוא הוציא מהצידנית\תיק-צד נורה אחת והביא אותה לאבא. אבא טיפס על כיסא והוציא את הנורה שהייתה ושם את הנורה שירון הביא לו. את האמת? זה לא היה משהו. זה העיר טיפה יותר טוב מהנורות שכבר היו לנו.
"אני לא בטוח שאני צריך את זה…" אבא התחיל.
ירון פנה והתחיל באכזבה לסגור את התיקדנית.
אבא הסתכל עליו. "טוב, תביא לי חמישה נורות."
האיש הסתכל עליו ממש בהכרת תודה. "אוקיי." הוא מיד הוציא חמישה נורות מהתיקדנית.
"אוקיי…" אמר אבא. "אני ארשום לך צ'ק, אוקיי?" הוא הוציא את הפנקס צ'קים שלו ורשם "למי?" הא שאל.
"אלקטרוניקה בע"מ [הקרצתי משהו… לא זוכר בדיוק!]" אמר ירון.
אוקיי…" מלמל אבא. "325 ש"ח…" הוא הושיט את הצ'ק לירון ששרבט עליו משהו.
"תודה!" אמר ירון והתחיל לצאת מהבית. בכל הזמן הזה אני ויובל ישבנו בשקט על הספה בצד.
אחרי שהוא יצא אבא פנה אלינו. "טוב, ממשיכים לנגן?"
התחלנו את הפתיחה של לט איט בי מההתחלה. אבל כשהגענו לקטע שיובל הייתה אמורה לשיר היא שתקה. אבא הסתובב אליה. "מה קרה, יובלי?"
יובל משכה באפה. כמה דמעות התגלגלו במורד לחייה. "כלום." היא אמרה ומשכה באף עוד פעם.
"יובל?" הוא שאל והביט בה בדאגה.
"אוף. זה מעצבן אותי!" היא אמרה. "למה יש אנשים כמוהו? למה יש אנשים שצריכים לעבור מבית לבית כדי למכור דברים, כדי שיהיה להם כסף?" עכשיו היא כבר ממש בכתה. היא לא הייתה כזאת תמימה. היא ידעה מה זה, אבל זו באמת הפעם הראשונה שהיא ראתה באמת דוגמה חייה של זה.
אבא הסתכל עלינו. "אתם יודעים, אני לא זוכר מי אמר את זה, אבל זה איזה רבי, שיש כמה מעלות לצדקה. המעלה הכי גבוהה היא לעזור לחבר להתפרנס. לא לתת כסף למקבץ נדבות, למרות שגם זו מעלה חשובה, אבל הכי גבוהה היא לעזור לחבר להתפרנס. וזה גם למה קניתי ממנו את הנורות האלה, למרות שלא היינו צריכים."
אנחנו לא דתיים, אבל אבא בכל זה אמר לנו משהו כזה. ואז יובל המשיכה לבכות והלכה לחדר שלה, ואבא הלך אחרה. הוא ישב לידה ופשוט לחש לה; "את בן אדם טוב, יש לך לב ענק, אל תדאגי, אני מקווה שהוא יצליח להתפרנס כמו שצריך. אל תדאגי!"
ואני פשוט ישבתי שם ולא ידעתי מה לעשות מרוב מבוכה.


תגובות (1)

מנורות פלורסנט.
יובל נשמעת ממש חמודה:)

04/11/2014 19:08
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך