אני יודעת שזה ארוך...מקווה שלא חפרתי ^_^
וכן, זה סיפור אמיתי...;)
ואני גם יודעת שהשם...לא הכי משהו...אבל מי שקורא את הסיפורים האלה או מי שמכיר אותי בטח שם לב ששמות לסיפורים הם לא הצד החזק שלי ח_ח

לצלול.

11/08/2011 888 צפיות 9 תגובות
אני יודעת שזה ארוך...מקווה שלא חפרתי ^_^
וכן, זה סיפור אמיתי...;)
ואני גם יודעת שהשם...לא הכי משהו...אבל מי שקורא את הסיפורים האלה או מי שמכיר אותי בטח שם לב ששמות לסיפורים הם לא הצד החזק שלי ח_ח

טביעה.
אני טובעת.
זה הזיכרון הראשון שלי.
ההורים שלי אומרים שהייתי אז בת שלוש אבל אני לא זוכרת.
איך זה נראה דווקא כן.
הייתי מתחת למים.
הסתכלתי עליהם.
לא מודעת לסכנה.
אני לא זוכרת שהיה לי חוסר באוויר.
אני לא זוכרת את הרגשות שלי.
רק את המראה.
כשאני חושבת על זה אני מבינה שהיה חסר לי חמצן.
אבל אני לא יודעת אם גם אז ידעתי את זה.
אלה היו יכולים להיות הרגעים האחרונים שלי.
אבל הם לא היו.
אני זוכרת זרועות מוציאות אותי מהמים ברגע האחרון.
ואז אני הבנתי מה עברתי.
אבל לא בכיתי.
עד שאמרו לי שזה בסדר.
אני יכולה לבכות.
אז בכיתי.
שנים עברו מאז.
אני אוהבת את המים, באמת שכן.
אבל לא העזתי לצלול.
צחקו עליי.
איימו עליי שיכניסו לי את הראש למים בכוח.
אבל לא צללתי.
ופעם אחת,
בלי שאף אחד ראה,
צללתי.
לשנייה.
אבל בכל זאת.
ואז בטחתי במים.
התחלתי לצלול.
ואהבתי את זה.
ואז הגיע המקרה השני.
הייתי אז בסביבות עשר.
אני ושתי אחיי הקטנים הלכנו עם אבא שלי לים.
אבל הים היה סוער.
אז אבא שלי נכנס איתנו כל אחד בנפרד.
כשהגיע התור של אח שלי אחותי נכנסה למים פתאום.
והתחילה להסחף.
קראתי לאבא שלי והוא בא לעזרתה.
ואז ראיתי עוד משהו.
האח השני נסחף.
שוב קראתי לאבא שלי אבל הוא לא שמע.
אז החלטתי לעשות מעשה.
נכנסתי למים והחלתי ללכת לעבר אח שלי.
אבל היו גלים גבוהים.
ונאבקתי לא להסחף גם.
בזיכרון הזה אני זוכרת יותר את הרגשות.
פחות מה ראיתי.
אולי כי הכל קרה כל כך מהר.
היינו באזור של סלעים ואני זוכרת את עצמי מנסה להאחז בהם.
זוכרת שכשבא גל גדול אני מרימה את אח שלי אל מעל למים.
אני גם זוכרת שבאתי להעמד על סלע והייתה בו גומחה אז הרגל שלי ירדה למטה.
מורידה אותי מתחת למים.
ובתוך החור היה שפיץ.
וזה גרם לי לזנק למעלה.
אני זוכרת שאח שלי בעדיפות ראשונה.
לעלות לנשום ולהעלות אותו שוב.
באיזשהו שלב אבא שלי הגיע והוציא אותו.
הברכיים שלנו היו מלאות חתכים נוטפי דם מהסלעים.
אח שלי בכה כל הדרך חזרה הביתה.
דיברתי איתו.
אמרתי לו שלא יבכה.
סיפרתי לו מה נקבל כשנגיע הביתה.
והוא נרגע.
וחייך אליי.
חייכתי חזרה.
מרוצה.
כשהגענו הביתה אמא שלי היתה בשוק ושאלה מה קרה.
אבא שלי סיפר והיא הסתכלה עליי.
מותר לך לבכות, יהלה.
אז בכיתי.
אחרי זה כבר לא צללתי.
פחדתי.
וילדות לא הבינו.
צחקו על מי שלא צולל.
אמרו שהוא פחדן.
ואני?
שתקתי.
מצאתי תירוצים למה אני לא צוללת כל פעם.
רק אחרי שנה-שנתיים העזתי להוריד את הראש מתחת למים.
אבל עדיין לא הגברתי לגמרי.
זה הותיר בי צלקות קטנות בברכיים.
וצלקת קטנה בלב.
אני עדיין פוחדת מהצלילה הראשונה בבריכה.
אני תמיד דואגת שמישהו ישים עליי עין.
אז בפעם הבא שאתם רואים מישהו שפוחד לצלול,
אל תצחקו עליו.
אני בטוחה שיש לו סיבה.
וגם אם לא,
אז מה?


תגובות (9)

וואו!.. מדהיים!
ואני מסכימה אם מיטל, בכלל לא חפרת!!
:)

11/08/2011 20:18

מדהים! את כותבת מדהים ואת ממש ממש ממש לא חופרת! איך אפשר לקרוא לזה חפירה?! קצת עצוב… טראומה לזמן רב…

11/08/2011 22:20

דווקא בגלל שזה אמיתי, וכל כך כנה, והשם הזה.. הוא פשוט גרם לי לרצות להיכנס לסיפור הזה.
אל תצטערי על משהו שכתבת בחיים.
זה מעניין, אני אוהבת את הסיפור שלך, ואגב, אףפעם לא צחקתי על מישהו שפוחד לצלול.
כל אחד פוחד ממשהו.
את פוחדת לצלול, ואני קלסטרופובית ;)

12/08/2011 03:16

וואו…
זה מהמם!וממש עצוב..
וממש לא חפרת!כתבת את זה בצורה ממש מרגשת ויפה

12/08/2011 09:07

זה יפה ;)
ודי כבר להגיד שאת חופרת!! גם אני חופרת! אז מה? תדעי לך שזה נשק מעולה נגד אנשים מעצבנים!

12/08/2011 18:51

ווואוו…
יש לי 2 דברים להגיד לך חוץ מה'וואוו' ההוא..
1. אם את עוד פעם אחת אומרת שאת חופרת… אני מנתרת לגובה של מטר עשרים, מיישרת את הרגל שלי לכיון הברך שלך.. נותנת בעיטה לכיוון הפיקה. כאבי טופת! טופת!!!
בקיצור… אני יהרוג אותך!!! מוחעחעח!!
ו-2. הסיפור הזה העביר בי צמרמורות.. הכותרת הספיקה להביא לקורא רצון לקרוא ולא רצון עז או התעניינות רבה.. אלא מתוך עומק.
הרגשתי את הרגשות ראיתי את הכל קורה..
הבנתי מה שמעת ומתי ולדעתי זה ההישג הכי טוב שיכול להיות לסופר…

14/08/2011 13:52

ממש מהממם את לא חופרת יש לך סיפורים מעלפים כול פעם מחדש אני פוערת פה לקריאה שלך

22/08/2011 16:29

יהלה זה ממש יפה ושוב (למרות שכבר כתבו את זה המון)- את לא חופרת!!! ואני רוצה לומר לך ולקאופמי שבתור מי שקיבלה את הטרקטור אצל אחינעם לא מאוד נחמד שכל היום אומרים לך שאת חופרת… ואת ממש לא כזאת..
מ ד ה י ם !

23/08/2011 15:28

ממש יפה ! לא ידעתי שאת כותבת ככה!! :)

22/10/2011 17:18
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך