לשחרר

לבכות! עכשיו!! לא כדי שירחמו עליי, אלא כדי להתפרק, לתת לכל הרגשות לזרום, לצאת ממני.
אני מסתכלת מסביבי. אני לבד. רק אני. רק אני והים.
אני בוכה. זהו זה, נפרץ הסכר שהיה חסום בי כל כך הרבה זמן.
אני שומעת צעדים ומסתובבת לאחור, ורואה אותו שם. עומד. עומד ומביט בי.
רטט עובר בי, של חיבה? של עצב? אולי של כעס? על זה שראה אותי נשברת?
הוא מתקרב לעברי. מתיישב על ידי. אני מניחה את ראשי עליו, ובוכה. כבר לא אכפת לי שהוא יראה אותי בוכה.
"הכל בסדר, הכל יהיה בסדר" הוא לוחש לי
ודווקא המילים הפשוטות האלה מצליחות להרגיע אותי.
הנשימה שלי מתייצבת. הידיים שלי רועדות, אני מבחינה בכך וסוגרת אותן כל כך חזק שכואב לי, אני לא רוצה שהוא יראה אותי חלשה.
הוא פותח לי את האצבעות ולוחש לאוזני " זה בסדר מותר לך להיות חלשה"
מותר לי להיות חלשה… המילים מהדהדות באוזניי.
מותר לי…