amarald
אשמח לשמוע את דעתך על מה שכתבתי (:

“מדוע את כל כך אהובה ובלתי נשכחת?”,שאלת.

amarald 19/07/2021 348 צפיות 7 תגובות
אשמח לשמוע את דעתך על מה שכתבתי (:

כי האנשים שאוהבים אותי הם שבורים.
כמו שאני שבורה.

הם אנשים שרק רצו אדם שיקשיבו להם.
שיראה להם שהם חשובים לו.
משמעותיים. ושאכפת מהם.

הם אנשים שרצו קשר של באש ובמים.
זה אמנם לא נאמר בשום מקום.
אבל זאת מעין חתימה בלתי נראית כזאת.
של-"אני בעדך, ואת בעדי".
וזאת חתימה של לנצח.
מבינה?

הם כל כך אוהבים אותי. כי השתדלתי להיות עבורם האדם שתמיד התחננתי לפגוש.
האדם שיאהב אותי, ולא יביט בפגמים שבי בזכוכית מגדלת.
אבל ידבר איתי אמת. ולא ישקר. ולא יהיה עיוור לפגמים שלי.
אדם שינסה להוביל אותי קדימה. אבל בקצב שלי, בכוחות שלי.
לא להתיש אותי או לסחוב על הגב.
לתת לי יד. לתת לי חיבוק חזק חזק, חיבוק מהנשמה.
עד שגם אם אני בהודו, והוא בסין. אני ארגיש בטוחה, בכל פעם שאחשוב עליו.
אני אדע שהאדם הזה מעריך אותי, ורוצה בטובתי.
ושאים הוא היה כאן. הוא היה עושה ככל שביכולתו כדי לעזור לי.

זה האדם שתמיד הייתי זקוקה לו. וכל כך הרבה אנשים זקוקים לו. אז ניסיתי להיות האדם הזה בשבילם.

אבל הם. הם אנשים כאלה. כמוני. אולי קצת פחות חדים. ולא שמים לב מתי לפעמים זה נראה מעיק.
אבל אני לעולם לא אתן להם את ההרגשה שהם מעיקים. רק כי אני בטוחה שפעם הייתי כזאת.
רק כי אני מכירה את ההרגשה הזבל הזאת. שכואב לך הכל מבפנים. שהכל מחורבן לך. ואין לך עם מי לדבר. פשוט אין לך.
אולי פיזית יש לך.

אבל את מפחדת להעיק על האנשים שסביבך. כי כמה כבר את יכולה להתלונן על אמא שלך?ומה זה בכלל מעניין אותם?

אז את שותקת, ונאכלת מבפנים. יותר חזק ויותר. מיום ליום. עד שנשאר לך רק חורים שם בפנים.
ג'ון הוא דוגמא לאדם מעורער. יש לזה רושם רע, לומר אדם מעורער נפשית.אבל אלה החיים. מערערים.העניין הוא, שהערעור הזה נובע בעיקר, כשאין לך אדם שאתה באמת יכול לסמוך עליו. שאין לך אדם שיבין אותך. שאין לך אדם לדבר איתו. ושתוכל לספר לו על הפגמים שלך, והוא יעריך אותך בכל זאת. ואז הם נהיים מעורערים. ואז זה פרדוקס. כי הם מחפשים אנשים לדבר איתם, אבל הם דוחים אותם כי הם יותר מידי….יותר מידי מטען נפשי צבור בהם, והם רוצים לפרוק אותו עליכם בבת אחת, ואתם לא בנויים לזה, אז אתם בורחים מהם. ואז הם ממשיכים לחפש, ויותר ויותר לחפש, והם נהיים נואשים. עד שהם לבד.לגמרי לבד.

כשנכנסתי לשם.הרגשתי שרציתי לפרוק.אני אף פעם לא אשכח את ההרגשה שהייתה לי אז.
הרגשתי כל כך לבד. כל כך לבד. והכאב. אף אחד לא רואה אותו בעין. הוא היה רק בלב. אז אף אחד גם לא יכל לדעת. או לנחש. שכואב לי.שאני סובלת מבפנים.

ויש אנשים שפאקינג מתהלכים עם ההרגשה הנוראית הזאת לפעמים בחיים.
יש אנשים שזה חזק אצלם.
ויש אנשים שזה רק ריבוע קטן ושחור. שנעול בכספת שהמפתח שלה נזרק לים.
אבל עם כל בן אדם שאדבר.
אני תמיד אתן לו את ההרגשה הזאת. שהייתה כל כך חסרה לי. שאתה אדם אהוב. ושאני מודעת לחסרונות שלך. אבל לא שמה עליהם זכוכית מגדלת.

שאני כאן אם תרצו לספר לי משהו. אני תמיד כאן.

וזאת ההרגשה שניסיתי לתת לכולם.
ולא כולם דיברו איתי.
אבל מספיק מה שאני משדרת.
מספיק שהם מרגישים שאני , כן, אני האדם ההוא שלו הם תמיד היו זקוקים.

חוויתי בחיים שלי כל כך הרבה שנאה. כל כך הרבה שנאה מחלקים במשפחה שלי.
והחלטתי שסביבי אני מפזרת רק אהבה.

וזה באויר. ואנשים זקוקים לזה כמו חמצן. וזה למה אני חסרה להם.
כי פשוט נתתי לכולם להרגיש אהובים. זה הסם הכי חזק שיש בעולם.
לא רק נתתי לכולם להרגיש אהובים, באמת אהבתי את כולם(במובן התמים ובלה בלה) ראיתי בהם את התכונות הטובות שלהם.

ההרגשה שאתה מוערך. ההרגשה שאתה אהוב. ההרגשה שלמישהו אכפת ממך,ושהוא יפעל תמיד לטובתך ולא לרעתך.ההרגשה שהאדם שמולך תמיד ישמח לשמוע מה שיש לך לומר.זה סם.פשוט סם.
כולנו מכורים אליו.ומאבדים את זה לגמרי בלעדיו.נראה לי לפחות. אני לא רוצה להרגיש את זה שוב. את ההרגשה הזאת שאין שום אדם שבעולם שאתה מרגיש שאתה יכול לדבר איתו על הכל.(זה לא אמור דווקא לדבר, זה עצם ההרגשה שאם היית רוצה אתה יכול..)

כולנו צריכים את זה.
וזה אולי למה,לפחות ככה אני חושבת. אני חסרה.

אבל האמת היא, שהם חסרים לי לא פחות.

כי תמיד חשבתי שאני זאת שתומכת בהם.
שאי זאת שנותנת את להם את ההרגשה שאתם לא לבד.

אבל מאז שברחתי מכולם.
גליתי שגם אני.
כמעט ולא מסוגלת לחיות בלעדיהם.


תגובות (7)

וואו. אחד היפים, המקוריים, והמרגשים שקראתי. אני מתחברת כל כך בקלות לכמעט כל המילים שכתבת, אבל רוצה להוסיף. זה שיש אדם כזה, כמוך, שיהיה ליד אנשים אחרים, זה לא בהכרח דבר טוב. אני מאמינה שזה מרגיש מדהים. אני לא יודעת, מעולם לא הצלחתי למצוא אדם כזה. אבל אני חושבת שזו אחת ההרגשות שאנחנו באת מכורים אליהן. אבל דעתי האישית(והקודרת מעט) היא שאם לא נעשה את המסע הזה לבדנו, לא נוכל להיות מספיק חזקים כדי להתמודד עם משברים אחרים בעתיד. אבל אפילו אני לא רוצה להאמין לדעות שלי, הן כל כך קשות וקרות, אז אין סיבה שאת תקשיבי להן. ועוד דבר, רוב אנשים באמת מתמכרים להרגשה הזאת לדעתי, וחלקם, ממש כמו שכתבת, בהתחלה הודפים אותה מהם. אבל אשמח לשמוע את דעתך בנוגע לאנשים שנפגעו כל כך הרבה פעמים ממערכת יחסים בדיוק כמו זאת שאת תיארת. האם עוד יש להם יכולת לבטוח באדם שרק רוצה בטובתם? זה מעט שונה מהרעיון שלך, אבל הרגשתי שהשאלה הזאת צריכה להישאל. בכל מקרה, קטע מדהים! מחכה לקרוא עוד.

19/07/2021 12:20

    היי.
    דבר ראשון תודה על התגובה, זה ממש כיף שמגיבים לך עם מה שכתבת.
    דבר שני, יש משהו בזה שאדם צריך ללמוד ללכת את הדרך בעולם שלו בעצמו. אבל זה ממש מייאש. מצד אחד זאת עצמאות. מצד שני, לחשוב לעבוד את כל הדרך בעולם הזה כשהאדם היחיד שאתה יכול לסמוך עליו הוא עצמך-זה דיי מייאש…
    לכן אני מניחה שאנשי מחפשים זוגיות. מישהו שישאר איתם תמיד ולנצח. שאפשר לסמוך עליו.
    מה שכתבתי עליו. לא היה על זוגיות. זה היה על חברויות בכללי. בעזרת ה', הטקסט הבא יסביר את מה שאני רוצה לומר, אבל אם קראת את אן שרלי, את בוודאי יודעת שהיא הלכה בעולם וחיפשה "נפשות תואמות" סוג של חברים נצחיים כאלה. בכל מקום שהיא הלכה היא חיפשה אותם.
    האמת שגם אני כזאת. והיו לי כמה חברויות מדהימות.אבל משום מה איכשהו הן דעכו(הכרתי אותם דרך הרשת..נפגשנו והיה קשר טלפוני, אבל הרוב גרים רחוק ממני… והשיחות בפלפון דעכו אחרי שנה…) וזה דיי כאב לי.ומכאן אני מגיעה לשאלה השנייה שלך, אני לא יודעת אם אדם שהתאכזב שוב ושוב יכול לבטוח שוב. זה יותר קשה, בטוח. אני בעצמי נפגעת מזה. ולא יודעת אם אוכל לסמוך שוב בעתיד. אבל זה כנראה צריך תהליך של ריפוי. עם האנשים הנכונים.

    19/07/2021 12:29

    בעצם זה לא יהיה בטקסט הבא… אבל כשאעלה אותו אעדכן אותך.

    23/07/2021 15:06

אמרלד, שלום.

התחברתי לחלקים גדולים מהטקסט, אבל חלק גדול מהדברים האלה זנחתי. זה מזכיר לי קצת סיפור אחר שקראתי כאן מזמן. הוא נקרא "המתקן". שם כן היה מדובר בזוגיות רומנטית, אבל הרעיון של לאסוף אנשים "שבורים" ולנסות ל"תקן" (או להכיל) אותם הזכיר לי.

אני מרגיש שהיום אני פחות שם. אני חושב שזה היה מקום לא בריא עבורי, אני חושב שזה לא בריא לאף-אחד. תמיכה במערכת יחסים היא דבר יפה, אבל אני חושב שמערכת יחסים בה צד אחד הוא "שבור", "מקולקל" לא באמת תשרוד לאורך זמן.

המשפט "כי כמה כבר את יכולה להתלונן על אמא שלך?ומה זה בכלל מעניין אותם?"
אני מצטער, ואולי אני יוצא חסר אמפתיה, אבל כן, אם יש משהו בינך ובין אמא שלך, שנמשך לאורך זמן ובתדירות גבוהה, כדאי שיטופל בינך ובין אמא שלך ולא בינך ובין בן-זוג או חברה. הייתי במערכת יחסים כזאת, והתחושה היא שאתה רוצה לקפוץ למים להציל אדם ובמקום זה הוא מושך אותך איתו למצולות. בסוף מצאתי את עצמי כועס. עליה. על עצמי.

אני חושב שאת צריכה לחשוב, מה את באמת מחפשת במערכות יחסים האלה? למה חשוב לך כל-כך להיות שם עבור מישהו אחר?

20/07/2021 16:02

כי אם אתה רואה אדם שמתקשה במתמטיקה בשאלה שלך לקחה מתאים שנה,ואתה יכול לזרוק לו מילה ואז הוא יבין הכל ויפתור בקלות את כל הבעייה, ואתה עושה את זה, זה סיפוק.וגם כי אני זוכרת את הכאב הזה.ולא רוצה שאנשים ירגישו אותו.כי באמת אהבתי אותם. למרות שהם היו שבורים ומעורערים.
והלכתי בכלל לא בגללם.(היו לזה סיבות אחרות, מוצדקות.) והם חסרים לי.כי למרות שהם לא היו האדם שהייתי צריכה,הם היו שמחים אתי כשהייתי שמחה. ועצובים איתי כשהייתי עצובה. ומרגיעים אותי כשהייתי לחוצה. ועדדו אותי כשהייתי מיואשת.והם פשוט היו חלק מהחיים שלי. שחסר לי.אבל אני גם לא יכולה להחזיר.

23/07/2021 14:31

וסליחה על האיחור בתגובה..אבל פשוט לא היה לי איך להתחבר עד עכשיו

23/07/2021 14:31

קראתי את התשובה שלך, את התגובה שלי ואת הטקסט שוב, כמה פעמים.
אני חושב שלקחתי את זה יותר למקומות שלי, מאשר מה שאת תארת שעובר עליך.
אני חושב שאני מבין למה את מתכוונת, אבל אני לא מכיר את התחושות האלה. התחושה של להיות שם עבור מישהו ושהנוכחות שלי תשפר את ההרגשה שלו.

23/07/2021 17:46
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך