מילים מהעבר ..

הדמעות על הכרית שלה כבר לא אותו דבר .. היא מרגישה חלשה מול כול אדם , וזה לא משנה איזה מילים ישלחו לעברה היא תמיד תזכור את אותה מכה , כמו בכול פעם שהיא הייתה מנסה להבין מאיפה זה בא היא תמיד מצאה את עצמה בוכה כשרע ..
וזה לא שהיא הייתה חלשה פשוט לא נותרו לה כוחות היא חשבה שאולי זה יעזור למישהו שהיא תספר את הסוד ומול אותם דמויות אנשים מתחלפים והדמעות שוב יורדות לה על הפנים ..
וכול התקופה הזאת היא מנסה לחשוב על דברים שכולם עוברים והיא חושבת מתי כבר יהיה לה טוב .. היא מחפשת את המקום שאליו היא תוכל ללכת .. היא מחייכת בידיעה שזה יעזור לדמעות לא לספר את הלבד שהיא הייתה מחכה שילך .. לעולם היא לא חשבה שלאבד דבר יקר זה בעצם לאבד את עצמה , היא חשבה שהחיים הם תמיד כמו הספרים אבל לא כולם תמיד נגמרים כמו שחושבים ..