עוד הרבה ילדים יפגעו. ולמה? כי אותם אנשים עומדים מהצד, שותקים. ככה, גם הם הורגים.
אנו מוקפים בעיוורים וחירשים, אילמים ונכים. לא פיזית, אלא סביבתית.
הולכים אבל לא מתקרבים, רואים אבל מתעלמים, שומעים אבל לא מקשיבים.
כמה כאלה יש מסביב? אחד, שתים? לא. יש עשרות, מאות, אלפים, רבבות, מיליונים, מיליארדים.
אולי הם לא רוצחים ישירות, אבל הם עוזרים לאחרים. לאנשים אחרים שהורגים אנשים עם המילים שלהם, המעשים שלהם. הם משאירים אותם בחיים אבל שוברים את רוחם, שוברים את נפשם. גורמים להם לחתוך. גורמים להם להתאבד. גורמים להם להפוך לבולמים, גורמים להם להפוך לאנורקטיים. גורמים לפחד להקשיב. לפחד לראות. לפחד לדבר. לפחד לעשות. לפחד ממילים. לפחד מהסביבה. לפחד מישותם. לפחד מהחושך. לפחד מהאור. לפחד מהשקט. לפחד מהסערה. לפחד מהחיים.
ואני? איפה אני? אני איתם. עם כל האנשים שמפחדים מהכל, מכולם, מעצמם.
ואני באתי להודות בזה היום, להודות שאני אחת מאותם אנשים. באתי לעמוד כנגד הפוגעים. לא פיזית, רק במילים. לנסות להסביר להם איך זה מרגיש להיות בצד הנפגע. להסביר להם מה הם עשו, כמה הם פגעו. אני יודעת שלי לא תעזור סליחה, אבל יש בי תקווה, תקווה קלושה, אבל תקווה! תקווה שלפחות אחד יפנים את זה, שלפחות אחד פחות יפגע. ואולי אפילו תקווה יותר גדולה, לא מציאותית, שלא יפגע עוד ילד. אבל אני יודעת, שעוד הרבה ילדים יפגעו. ולמה? כי אותם אנשים עומדים מהצד, שותקים. ככה, גם הם הורגים.
תגובות (3)
הו וואו אני כ"כ מסכימה עם מה שאמרת…
גם הקטע של הבריונות אבל בעיקר הקטע של אנשים שעומדים מהצד, מסתכלים על כל מה שמתרחש, ולא עושים כלום! עצוב..
~ואוי אבריל*^*~
הייתה לנו שיחה על ילדים ׳שקופים׳- כאלה שבצד תמיד. מנודים.
כל הילדים בכיתה שלי התחילו לצעוק שאין דבר כזה, עד שקם ילד אחד ואמר שהוא שקוף, ושהם פשוט לא רציניים.
אמרתי לו אחר כך שהוא לא שקוף, אלא שכל השאר פשוט עיוורים.
מה שכתבת היה כל כך נכון.
אני מסכימה עם מה שאמרת… אני אומרת דייי לביריונות… כל אחד בן אדם… לכל אחד יש זכויות… הזכות שלהם להיפגע… אבל יש גם חובות… והחובות שלנו זה לא לעמוד בצד… זה להשמיע קוללל… להגיד 'סטופ' ולעצור אתזה. אני מסכימה איתך ברמות… כי אני לא אחת שעומדת בצד… אני מהאלה שעוצרים דברים כאלה… לדעתי צריך לעצור את ההתעללות באנשים ולעזור לכולם… כי כל, אחד בן אדם ולכל אחד יש זכויות וחובות..