“פשוט אני..”
העיפרון והדף (תיקון)
“אני נושפת בעצבנות ונועצת מבט במחברת הריקה . חוד העיפרון שבידי מתקרב לדף, כמעט מתחיל במלאכתו אך נעצר.
דמעה בודדה מעיני נופלת ומכתימה את הנייר הריק.
תת המודע מצקצק במוחי וממשיך לחזור על אותו המשפט. "את לא יכולה להתחבא לנצח" המילים האסקפיסטיות על הדף לא יחלצו אותי הפעם.
ראשי נחבט בעצבנות ומקמט מעט את הדף. מוחי מעביר לנגד עיני את כל פחדי, מציג בפניי את כל חסרונותיי וממשיך לחזור על המשפט.
המשפט שאט אט יוצר יותר ויותר סדקים בלב החרסינה השביר שלי .
קולות יללה נשמעים ברקע ועיני הנפוחות נעצמות.
הכל הופך שחור.
צעדים נשמעים ברקע ופחד חודר אל לבי.
להפתעתי, ניצוצות עדינים נפלטים מתוך החושך ומאירים את כולו.
את החושך האפל מחליף אור מסנוור.
אני מתיישבת על הקרקע ועוצמת את עיניי . הכל שקט. וכל הלחץ בחזי משתחרר. עושה את דרכו החוצה.
אני משחררת נשימה שלא ידעתי שהחזקתי ולבי מתנקה מכל הכאב והפחד שהרגשתי קודם. ראשי התרוקן ואיתו אוויר שלא ידעתי שהחזקתי.
אני פוקחת את עיני ומרימה את ראשי.
ועיני פוגשות בדף המקומט שהוכתם לכל אורכו ורוחבו במילים מדיו.
אני מביטה בדף עמוס האותיות ומחייכת חיוך מותש.
המחברת נסגרת וחוזרת למגירה . עד הפעם הבאה.
תגובות (6)
ראשית, מורין, ברוכה הבאה לאתר. את מוזמנת להשתתף בדיונים אודות סיפורים של אחרים, וכך יכירו אותך יותר.
אל תצפי ליותר מדי תגובות בשלב ראשון. עם הזמן, יכירו אותך יותר, ותקבלי יותר תגובות.
שנית, סימני פיסוק מגיעים לאחר מילה, ללא רווח.
באותו ענין, סימן השלוש נקודות בסוף הקטע – פשוט לא נכון. "עד הפעם הבאה" הוא משפט סיום, לא הפסקה מתודית. אחריו תבוא נקודה.
שלישית, עימוד.
כל הקטע מחולק לשתי פסקאות, כאשר יש מקום לחמש או שש כאלו. מומלץ להוסיף שורה רווח בין פסקאות, מה שיקל על הקורא.
רביעית, עברית.
"המילים הללו (זה) [זו] לא אני" – גיבורת הסיפור מתארת מנקודת מבטה את המתרחש. 'אני' במקרה זה – נקבה.
ייתכן כמובן שזה בסך הכל פספוס, כך שלא תזיק הגהה טרם העלאת הסיפור.
חמישית, תוכן.
תיארת בצורה אמינה ומשכנעת כיצד הסיפור כותב את עצמו. מילים היוצאות מן הלב – כפשוטו של משפט. אם זה אמיתי, מדובר במקצוענות.
תנו לחיות!! חיות.
תודה על הביקורת! באמת נחמד שיש תגובות עמוקות שיכולות באמת לעזור לכותב להעלות את המשלב ולהשתפר .
יפה מאוד, אהבתי את הכתיבה שלך. אני לא מבינה בכתיבה אז אין לי הארות והערות אבל העיקר שנהניתי…
לא מבינה בכתיבה?? מה בדיוק את עושה פה?
אתר 'סיפורים' הוא בדיוק המקום להבין או לפחות ללמוד להבין בכתיבה.
חברי האתר אוהבים לכתוב, ומנסים להשתפר בכך. זו בדיוק מטרת הביקורת.
תגובות כמו "יופי" "אהבתי" ודומותיהן, לא מסייעות לכתיבה, למעט אולי שיפור מצב הרוח של הכותב.
גם אני נהניתי, ואף טרחתי לכתוב זאת, אבל לא כתגובת ספאם.
טוב, אז ראמפל כתב פחות או יותר את כל מה שאני חשבתי עליו במהלך הקריאה, אז אין טעם לחזור על כך. (בעיקר הציק לי הפיסוק).
אבל, ברוכה הבאה לאתר =] מקווה שתהני ותלמדי (כולם כאן משתפרים עם הזמן).
אהבתי מאוד את התוכן של הקטע ואפילו קצת התחברתי. אני חושבת שזה משהו שקורה כמעט לכל אחד שכותב, ההרגשת נחיתות הזאת, אבל מתגברים עליה…
כל אחד והמטרות שלו בהצטרפות לאתר סיפורים, אני בעד להעביר ביקורת אבל אני עדיין לא למדתי מספיק ולא הגעתי לשלב הזה