קשירה
רסנו אותי, רסנו עכשיו
כי אם לא, הראש יכאב
יכאב הגוף, יכאב הכל
כי תקעתי אותם בקיר הזול
אחות ומדריך החזיקו
את השומרים הזעיקו
מיד הגיעו, חזקים
וקשרו אותי בפנים
מזרק אחד בצד הירך
מהר מאוד את הכל שיכך
אבל הרצון לא מיד עזב
אז משכתי את היד
אחרי מספר דקות
אולי שעה, לא יכולתי לבדוק
כשנרגעתי לבסוף
שיחררו אותי לחדר מרופד בלי נוף
חדר בצבע מחליא
והוא מרופד למשעי
ששמא לא אפגע בעצמי
ואם אנסה לא ישחררו אותי
תגובות (3)
שלום לך, אני מרגישה צורך(טיפשי ביותר, למען האמת) לומר לך שהכל בסדר. מובן שזה לא נכון, אך תרשי לי לגלות לך שאני גם אובחנתי עם מעט הפרעות מכל מיני סוגים, רובן מתקשרות לתקשורת, ועל זה רציתי להודות לך. אני מתנצלת שזה כה אישי, אבל מעבר לצורה בה כתבת ומעבר למילים והכל, הצלחת להגיע אליי. בכתיבה שלך. אולי זה מפני שתחושת הכבדות שהתווית "לא כשירה" מעניקה לך מוכרת לי, ואולי זה מפני שאת פשוט כותבת יפה ובכנות. אני מעריכה את האומץ שלך, ועליי להגיד שקראתי את ה"קצת עליי" שלך. שמעי, גיל לא משנה. אני צעירה מאוד, ואולי אפילו יותר ממך, ובכל זאת כתבתי פה על כל אותם הדברים האלו שאני עושה, זאת מפני שפה אפשר להסתתר מאחורי שמות כמו לונה ואליס. אני לא אומרת שזה מקום מקבל, אלא מקום מסתור, מוטב לזכור שגם אם אין פה תחושת ביטחון, לפחות יש פה אנונימיות. בתודה וסליחה, אליס המתנחמת
תודה רבה אליס. אני שמחה שהצלחתי להגיע אלייך, והסתכלתי קצת בכתיבה שלך והיא נראית לי נהדרת, כך שאני בטוחה שאני אקרא דברים שכתבת. לגבי "קצת עליי" – כתבתי את זה ממש מזמן, והתגובה שלך גרמה לי לחשוב על מה שכתבתי שוב ולשנות את זה למשהו קצת יותר רלוונטי להיום. תודה רבה לך, באמת.
אני באמת לא התכוונתי לגרום לך לשנות את ה"קצת עליי", אני מצטערת אם השארתי לך תחושת אי נוחות. הכתיבה שלי? היא חלודה, אבל תודה, אשמח לשמוע את הביקורת שלך עליה.