פריקה אני משערת

תדרכו על אנשים.
תמעכו אותם.
תמחצו למוות.
תרגישו חזקים.
ואז תבואו ותבקשו סליחה.
תבקשו הזדמנות שנייה.
תבקשו שהסלחו.
אני תמיד סולחת.
אבל אף פעם לא שוכחת.
אני לא נוטרת טינה.
אבל זוכרת.
אז בבקשה תדרכו עלי.
תרגישו טוב.
תתעלמו מהרגשות שלי.
ואז? תבואו ותבקשו סליחה.
ואני? אסלח. כמו תמיד.
למה?
כי אני ככה.
אכפת לי מדי.
אני בונה חומות.
אני לא שמה זין.
אבל אכפת לי.
וכולם?
מנצלים את זה לרעה.
אז כנראה אני מספיק מטומטמת בשביל לתת לזה לקרות.
אבל עדיין זאת אני.
אז בבקשה תקבלו את זה ואל תדרכו עלי ועל הרגשות שלי.
כי עדיין עם כמה שאני יסבול אני יסלח לא משנה כמה זה כאב.