שבירת שגרה

דבר לא משתנה, החיים זזים בקצב קבוע, כל יום זהה לקודמו, אני מתעורר רבע שעה אחרי השעון המעורר שלי, מתלבש, מאחר למשרד בבוקר, שורף עוד יום בעבודה סיזיפית חסרת תועלת, חוזר לחדר, מתפשט, מתקלח נכנס למיטה מהרה בחיי החסרי תועלת עד שאני שוקע בשינה, ומתעורר למחרת לאוטו שגרה מייבשת ומדכאת שמלווה אותי כבר חודשים. אני מתפלל למשהו שישנה את חיי, למשהו אחר, לשבירת שגרה כלשהי ומה שאני מקבל בתשובה זה את אותה שגרה משמימה, עד אותו יום, השבירת שגרה האחרונה שאייחל בחיים שלי.
זה היה שני רגיל, תחילת שבוע, אני מתעורר האיחור כרגיל במיטת הקומתיים למעלה, קופץ למטה, הולך לשירותים, שוטף פנים כדי להתעורר, מצחצח שיניים חוזר לחדר, מתלבש ויורד למשרד.
אני שורף את הבוקר בטיפול בעיות ובקשות של אנשים ויוצא לארוחת צהריים בשתיים עשרה כמו כל יום, האוכל כרגיל חסר טעם, ואחרי עשר דקות אני חוזר למשרד לעבודה.
את הרגע הזה אני כנראה לא אשכח בחיים, אני יושב עובד לי במחשב, ומטפל בניירת כשהטלפון מצלצל, על המסך כתוב אמא, אני עונה במחשבה:"בטח צריכה עזרה עם המחשב או משהו", והמשפט הראשון שאני שומע הוא:" אלכס, ריטה מתה", מבולבל אני עונה:"מה?", "ריטה מתה, הלכנו חזרה מהווטרינר ובדרך היא קרסה, היא נשכבה על המדרכה, נשמה בכבדות כמה שניות ואז פשוט פסיקה, ומתה ", בהלם מוחלט עניתי:"ביי", ניתקתי את הטלפון, קמתי מהכיסא, עליתי למגורים, נכנסתי לחדר, התיישבתי על המיטה, מריץ בראש את מה שאמא שלי בישרה לי עכשיו "ריטה מתה" בניסיון לעכל את הרעיון שהכלבה שלי מתה. אחרי כמה שניות אני פורץ בבכי ללא מעצורים "לא יכול להיות, זה לא יכול להיות, היא לא מתה, אני אחזור הביתה בחמישי הזה והיא תהיה שם כרגיל, תכשכש בזנב שלה, עם החיוך המתוק שלה, היא לא מתה, היא חייה, היא רק התעלפה מהחום, היא תהיה בסדר, היא לא…היא פשוט לא, היא מתה!" במשך שעה שכבתי במיטה מכורבל בתוך עצמי מנסה לעכל את הרעיון שכלבה שלי, הגורה במתוקה שבכיתה ד' עקבה אחרי עד הבית, הכלבה המתוקה שהפכה להיות חלק מהמשפחה, שאילפתי אותה, שגדלתי איתה, שחייתי איתה, שקיבלה את פניי כל חמישי כשחזרתי מהבסיס איננה. אחרי שעה של בכי נרדמתי, חלמתי עליה, חלמתי שאני חוזר הביתה ורואה אותה על הספה מכשכשת בזנבה עם החיוך המתוק שלה, ואז הכל נעלם אני מתעורר במיטה מוכה יגון מההכרה שזה היה רק חלום והיא באמת מתה.
מאז אני כבר לא אותו בן אדם, אני מרגיש ריקנות, כזו ריקנות שאני יודע ששום דבר יותר בחיי לא ימלא, אני מנסה למצוא תמיכה, למלא את החלל אבל כלום לא יעזור.
היום אני כבר לא מתפלל לשבירת שגרה, היום אני מעדיף לסבול בשקט את השגרה והשעמום ולשבור לעצמי את השגרה, למדתי לקח פשוט בדרך קשה, למדתי שכל דבר בחיים שאתה רוצה, אתה צריך להשיג לבד, אתה רוצה שינוי? אל תקווה לו, אל תחכה לו, תשנה את השגרה שלך, וזה נוגע גם לכל דבר אחר, כל אחד אחראי לעצמו ולגורלו, אם אתה רוצה משהו תשיג אותו, או תיצור מצב שבו תשיג את מה שאתה רוצה.