שיהיה לכולנו בהצלחה.
שכבתי בחלקה הימני של המיטה, מכוסה בשמיכת הצמר שאמי קנתה לי שנתיים קודם לכן, הדממה הופרה מדי כמה דקות בשמות הזוכים בשעשועון לילי בטלוויזיה.
על הקיר ששרון אחי הבכור החליט לצבוע לפני כמה שנים בכחול הייתה תלויה תמונה יחידה של אמי מהשנים הראשונות שלה בארץ, התמונה היחידה בה היא מחייכת.
העיניים שלה אמרו תקווה אבל החיוך נדחק הצידה ואת מקומו תפסו שנים עבודה קשה ואיפוק.
"בין הטוב לרע נמצאת המציאות" מלמלתי, כבר אמצע הלילה וכולם נסגרו בחדריהם ושקעו בשינה, אחרי יום בעבודה האומללה שהצטרכו לקבל על עצמם.
כנראה שהשגרה זאת המגיפה הקשה ביותר במאה ה-21, כמו עוגת צ'יז קייק מפלצתית שבנויה משכבות קטנות של אושר, היא מנחמת להפליא.
או כמו חיבוק אוהב ברגע בדידות, היא אומרת את כל מה שאתה רוצה לשמוע, ואז בלי לשים לב היא לופתת אותך ומכוונת את צעדייך אל תוך חיי נוחות מבהילה, עם אפס סיכונים אבל גם אפס כישלונות.
כשהמושג פריצת דרך שמור לאלה מהעיתונים, ספרי ההיסטוריה והטלוויזיה.
כיסיתי אל רגלי בשמיכה נוספת, בעוד שלוש שעות אני צריכה להיות בעבודה.
שיהיה לכולנו בהצלחה.
תגובות (2)
מרגיש כמו חלק מקטע מסויים הרבה יותר ארוך.
לא הבנתי את המסקנות כאן… אולי זה פשוט אני.
יש כאן הרבה מידע מסביב שאינו בא לידי ביטוי… כמו הבטחות שלא מולאו.
(למה אמך לא מחייכת? מי זה שרון ולמה הוא צבע את החדר בכחול? ועוד…)
לא עבד בשבילי… מצטער.
תודה על הקריאה וההערות,
זה חלק מקטע ארוך יותר, בגלל זה כנראה זה הרגיש לך ככה.
חבל לי שהתפספס פה המסר, כי הוא קיים, יש המון מידע בקטע, הוא מספר סיפור של רגע מסויים, מחשבה קטנה לא ברורה אבל עם זאת מאוד ברורה.