שכונה ..

03/05/2013 855 צפיות תגובה אחת

הספסלים האלה , צוביטים לי בלב כל פעם שאני מסתכלת אליהם.
פעם כשהייתי קטנה הם היו מלאי חיים , הזקנים היו יושבים שם יום וערב.
עכשיו הם רייקים . אין זקנים. אין ילדים שמשחקים על הדשא ממול..
בגלל זה אני לא אוהבת לעבור בשכונה . נהיה לי עצוב. נזכרת בימים האם , זיכרונות ילדות ישר עולים לראש , רואה את הזקנים על הספסלים מחבקים אותי ומרימים אותי , משחקים בשחמט .
הספסלים איבדו מזמן את שימושם , עכשיו הם עומדים סתם , ליופי , מסתכלים על האנשים שעוברים דרכם , וכולם ממהרים אף אחד לא עוצר , פתאום השכונה ניראת אחרת . פתאום אני כבר לא מכירה את השכנים , את הילדים שעכשיו מטיילים בגן שעשועים , את הבעלים עם הכלבים שיוצאים , אני עוברת כאן עכשיו והם נועצים מבטים זה ניראה כאילו אדם זר פלש לשטח שלהם . ואני ? אני ממשיכה ללכת בטענה שאני הייתי כאן הרבה לפניהם . אני הייתי כאן כשהיו הנדנדות הכי מגניבות , הייתי כאן כשהיתה כאן תמימות , כשכל השכונה הייתה מוקפת בזקנים , כשהילדים בשכונה לא רצו לחזור הביתה . מצטערת שאני לא מרגישה כבר חלק ממך , שכונה .


תגובות (1)

ואוו איזה עצוב זה אבל נכון עם השנים הכול משתנה
ילדים גדלים אנשים יותר ויותר עסוקים
אז הכול משתנה וזה עצוב לשמועה את
אבל אהבתי מאוד את הכתיבה
נ.ב עם את חדשה אז בהצלחה
אוהבת שרית

05/05/2013 22:39
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך