שריטה מדממת

25/07/2021 270 צפיות 2 תגובות

נגעו לי בנשמה.
אך תוך כדי מגע הליטוף, השאירו שריטה. היא דיממה למשך כמה ימים. הגלידה בחודשים שאחריהם.
ועכשיו?
התרחקתי מהניגונים ההם שהרעידו אותי, שמילאו אותי, שהעניקו לי תשובות לשאלות עמוקות עמוקות.
ולמה?
כי נשרטתי.
כי נעזבתי.
עד שאותם הניגונים נהיו לי לייסורים צורמים.
נפשי לא יכלה להכיל זאת, וליבי כנראה שדימם מזמן.
והזמן חלף.
זמן ריפא פצעים.
והינה שמעתי ניגון. ניגון חדש ישן.
והוא קורא אליי. והנשמה מתמוגגת.
אבל אני מפחדת.
מפחדת להישרט שוב.
מפחדת לעשות טעויות. מפחדת ליפול בפח.
אבל הנשמה כבר בוערת, מצטערת כבר דיי הרבה זמן.
והחיסרון? הוא לא מתמלא.
יש תסכול. ויש בושה.
ויש אהבה. ויש בערה.
אבל גם יש שריטה. שהגלידה אמנם, אך נשארה לי כמזכרת.
ואני כבר לא רוצה לדמם שוב, אבל אני כן רוצה להרגיש.
אז אני נאחזת בשרירי רגליי על שפת תהום.
רגל אחת בתשוקה הבוערת, רגל שנייה במקום מבטחים.
אבל שניהם לא יציבים.
שניהם לא יציבים.


תגובות (2)

שמח לפגוש אותך שוב. להתעדכן.
אהבתי את השיתוף שלך. אני יודע שאת מתארת מצב מבלבל, וקושי לקבל החלטה, והאמת שאין לי שום עצה טובה או רעיון, אבל רציתי להגיד שאני גם מקנא בך.

הבעירה. הרצון להרגיש. אני מקנא בך ושמח בשבילך. אני כל-כך מקווה שתופתעי לטובה. אני אשמח לקרוא בפעם הבאה, שמצאת את מה שחיפשת, שאת במקום טוב.

25/07/2021 20:48

    איזה כייף לקבל תגובה ממך. אמן, תודה.

    26/07/2021 15:00
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך