תהיות

עוד לילה שבו את שוכבת מקופלת ומכווצת במיטה..
מביטה אל החשכה מבין הדמעות ופשוט לא מבינה.
פולטת זעקה אילמת, עוד כמה מילים שבמילא לא ישנו כלום..
הרי זו מי שאת, מה יש לעשות?
העבר שלך, ההווה שלך.. כבר לא תוכלי לשנות אותם.
תודי בזה- את פגומה!
החיים שלך הרוסים מהיסוד, ובמקום לבנות אותם מחדש את נופלת אל תוך ההריסות.
כולם אומרים ש"כל אחד מיוחד במינו"- אז למה את המיוחדת שבי אף אחד לא רואה? לא מקשיב?
למה לעזאזל לעולם הזה נראה הגיוני לנטוש, ולהתאכזר.. להשמיד כל רסיס של תקווה באדם.
אז בוכה ובוכה ובוכה, ובסוף נרדמת.
מתעוררת ביום למחרת עם עיגולים שחורים מסביב לעיניים, הרגשה אופטימית… אולי בסופו של דבר גם אותי יאהבו? אולי גם עליי יסתכלו.
יוצאת לדרכך ואל היום החדש, שמחה ומאושרת עד הרגע שבו עוד מישהו מרסק את כל האושר שלך.
את שוב שבורה. והפעם אי אפשר לתקן.
את שוב שבורה, ואף אחד לא מבין ולא יבין…. אין טעם להסביר.
אז מול החברים את שמחה ומאושרת. את הילדה המקפצת והמזמרת, זאת שדאגות הם לא חלק מסדר היום שלה..
חדשות מפתיעות! גם לך יש רגשות, הרבה מהן. גם לך יש מחשבות, כאלה שמפוצצות לך את המוח בתהיות.. במחשבות. "למה אני לא מספיק טובה?" למה אני לא קיבלתי הזדמנות להוכיח את עצמי…
למה מישהו החליט לשבור לרסיסים את החיים שלי לפני שהם התחילו…
למה?
למה לעזאזל את צריכה לבכות את הנשמה שלך כל לילה במשך עשרות שנים. לחשוב "מה אם.." אה כן, ואם מישהו אחד לא רצה אותי בחיו , או בחיי שלי… למה שמישהו אחר ירצה?