###

שחר.נ. 20/01/2016 599 צפיות אין תגובות

רגשות מעורבים בי אוכזים, אני רוצה ללכת. אבל פוחדת שזה לא הדבר הנכון, אני רוצה לעשות מה שטוב, אבל להקשיב לליבי. אני מרגישה כאילו אני מתוך סרט. כאילו אני לא אני. אני רוצה להייות טובה אך שוב מרגישה רעה. מטלבתת איזה דלת לפתוח. ואתם לא כאן בשבילי. חשבתי שאנחנו חברות, ניסתם לעזור אבל הפנתי לכם עורף כי אתם לא הבנתם אותי, אתם רק מדדתם אותי ושפתתם אותי. ומה אני רציתי? אני רציתי להייות טובה… ועכשיו הגלגל חוזר ורגש מסחרר ואני לא יודעת לאן נכון ליפנות, ובאיזה רגע. ופתאום הכל נראה לי לא נכון. אבל אז נראה ממש נכון. ועכשיו אני תוההה ואבודה. ואני זקוקה לעזה, ואתם לא עונות. אתם מסתובבות. ומי שכן עונה, היא לא מבינה. ואני רוצה רק טיפה שד ל הקשבה. טיפה של הבנה. ואני מסתובבת וזועקת אל הלא נודע, ודמעה של תסקול משתחררת, כי עם הכל לבד אני מתמודדת. ואף אחד לא עוזר. אף אחד לא נותן. ומה אני בעצם שווה? אז אני מביטה למעלה מרגישה שוב אבודה, לכודה. ואולי זאת סתאם פריקה טיפשית. ואולי זאת פריקה אמיתית. אבל מה שאני בטוחה, שאיש לא יבין מילה, איש לא יראה לי אור בקצה המנהרה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך