Stingray
נזכרתי בזה כשעברתי ברחוב שלי ליד הבית הפרטי שהרסו. כי לפעמים כל מה שאתה צריך זה אשכוליות מפרדס נטוש ועשבים מפחידים.

פרדס אשכוליות

Stingray 21/04/2014 898 צפיות 18 תגובות
נזכרתי בזה כשעברתי ברחוב שלי ליד הבית הפרטי שהרסו. כי לפעמים כל מה שאתה צריך זה אשכוליות מפרדס נטוש ועשבים מפחידים.

העשבים נעים הלוך ושוב. כמו המחוגה מעל הפסנתר של אימא, כשאני משכנעת אותה לנגן. למרות השטח הפתוח הם סוגרים עליי, אני בטוחה בכך. אני מנסה להתעלם מהם ולרוץ. לרוץ מהר עד שהעפיפון שלי ירתום את הרוח וידהר על גבה. אני מצליחה והעפיפון מחייך אלי מהשמיים. העשבים הגבוהים מנופפים אליו. הוא מהבהב לרגע, ונוסק מעלה. מחייך אל השמש.

השמש עגולה וחיוורת, כמו האשכוליות שקטפתי. הפרדס כולו אפור כשאור האשכוליות הדהוי מאיר אותו. אני מושיטה יד קטנה, ואבא שלי מבין. הוא מרים אותי על כתפיו והאשכולית מתנתקת בחיוך מהעץ הקמל. אבא נמוך, והגובה מספיק לי בקושי. לפחות, גובהו לא רם מספיק כדי שנפילה תהווה לי סכנה. אני צוחקת.

צחוק מתגלגל בין התלוליות כשאני רודפת אחרי אחי. הוא איטי ואני משיגה אותו במהירות, בין הפרחים הצהובים. הם מזכירים לי את החרציות בסוף גן השעשועים. אבל הן מתות כעת. בנו שם מבנה, שמעולם לא הבנתי מה מטרתו.

מבטי חודר דרך המטרה שלי. אני חוצה את הכביש שבחנתי בחשדנות מהחלון. הוא חדש והצבע השחור שלי מכאיב בעיניי מרוב בוהק, אבל אני לא יכולה להעיף בו עפיפונים. הוא מוביל לבית ספר. בית ספר שסביבו גוויות פרחים. אני מתקרבת לבית הספר ההוא, שאיני מתכוונת ללמוד בו. הוא מצער אותי, לכן אני מסיטה את מבטי.
לפתע, אני מבחינה בצלילית נעה, לפי קצב הרוח. אני רצה אליה, כמעט בורחת לזרועתיה. כשתלולית עפר מפרידה בינינו אני מבינה משהו. היא שחורה מדי. היא שחורה מכדי להיות עשב גבוה בשדה עפיפונים. אני מתקרבת ומגלה שזו פיסת פלסטיק חשוכה. אני מרימה אותה ומחליקה אותה בין אצבעותיי.

אצבעותיי חולפות על הגדר, מדלגות על הבליטות בבטון. משמיעות רעש נעים כמו תיבות הנגינה הישנות, בהן יש מחט שעוברת על בליטות בגליל מתכת. אני חוזרת לכיוון הבית שלי שמשקיף על הכביש החדש. לפניי ילד רוכב על גבי שביל אופניים ירקרק, ומאחוריי פרדס נטוש עם אשכוליות נוצצות בחיוורון, לפרידה.


תגובות (18)

ואו זה כל כך יפה..
התיאורים הכתיבה, את ממש מוכשרת..
אין לי מה להגיד פשוט ואו

21/04/2014 11:17

    תודה רבה! ><

    21/04/2014 11:24

זה מדהים! כל כך יפה!

21/04/2014 12:35

את כותבת ממש יפה
אני נורא אהבתי את זה :)

21/04/2014 13:04

תודה לשתיכן :)

21/04/2014 13:25

את כבר יודעת שאני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך והקטעים שלך3>
מ-ד-ה-י-ם!

28/04/2014 06:56

    תודה! תודה רבה! :)

    28/04/2014 19:28

גם אני אוהבת את הכתיבה שלך היא כל כך מושלמת הלוואי והייתי כותבת ככה ><"

28/04/2014 19:31

    באמת שהתגובות שלכן מעלות על הפנים שלי חיוך ענקי. בתור כותבות, יש לכן מושג מה תגובה חיובית עושה לבן אדם. ממש תודה :)
    ובקשר לכתיבה כמוני, אני מניחה שהכתיבה שלך גם יפה *הולכת לחטט בסיפורים שלך*

    28/04/2014 19:34

אני פשוט מעריצה שלך!!! מתי כבר תכתבי סיפורים חדשים?!
אני הייתי מתה שתקראי כמה מהסיפורים שלי ואפילו עוד יותר שתגיבי.
לדעתי כל סיפור שלך צריך להיות בבחירת העורכים. מגיע לך.

01/06/2014 15:11

אני לא הגבתי?
אני חצופה לגמריי.
ממש נוראית, אפילו.
חצופית.
עקשנית.
מעצבנית.
אולי סתם קינאתי, כי זה סיפור מושלם *~*

01/06/2014 15:15

גלי, אני מזועזעת.
ממש.
פשוט חוצפה שאת מעזה בכלל להגיב פה :P
בזמן האחרון אין לי כל כך הרבה זמן והשראה. מכאן גם התגובות הדי מעטות שלי לסיפורים. הסיפורים שבזמן האחרון כן הערתי להם, הם סיפורים שנתקלתי בהם במהלך השוטטות שלי באתר בטעות, או סיפורים שרשמתי את השם שלהם כדי לחזור ולהעיר.
ממש ממש תודה בכל מקרה לשתיכן :) (למרות החוצפה האיומה של גלי)

01/06/2014 15:22

    אני הייי בטוחה, עד היום, שהגבתי! XD
    ואני מענישה את עצמי. אני ארד עד למטה ואקח אוכל!
    אוי, הסיוט.

    01/06/2014 15:36

    תיקחי שוקולד!
    *זה* באמת סיוט..

    01/06/2014 15:38

    שוקולד זה טעים!
    אני אוכלת עכשיו דובוני גומי! עוד מעט אני ארד לקחת אוכל ;)

    01/06/2014 15:42

    טוב, דובוני גומי זה באמת סיוט.
    בל"ג בעומר של שנה שעברה זרקנו נחש גומי למדורה של המרשמלו והוא הפך להיות אדום.
    והוא ביעבע.
    הצלחנו לגמול עם זה חברה שלי שהייתה ממש מכורה לדובוני גומי.

    01/06/2014 15:46

    חחחחח XD

    01/06/2014 16:52

מדהים

19/04/2015 22:00
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך