במעמקי האוקיינוס – פרק 1

שיבה , רינתיה אלרום הודאל ושיא יצאו להרפתקאות בסביבות
האוקיינוס השקט. הם היו הרפתקנים מושבעים בנשמתם הרוצים לטעום
מכל חוויה את המיטב.
שיא , מנהיג החבורה היה בן עשרים ושמונה. כל החברים החליפו
בגדיהם בבגדי ים נכנסו לתוך המים התכולים ושחו להם במעמקי מי
התכלת.
הודאל שחתה במעמקי האוקיינוס במומחיות של שחיינית מצטיינת ,
היא הסיטה את שערה הזהוב לאחור. לעומת רינתיה חברתה שהתאמצה
שלא לבלוע מים בכדי שלא תחנק והיא כמעט ובלעה מי ים היא לא
ידעה לשחות. היא היתה מודעת לכך שבמצב שתהיה מערבולת לא יהיה
לה לאן לברוח , כי היא תסחף ועלולה לטבוע באוקיינוס. אלרום
ושיבה שחו ביחד ואלרום אחז בידה כי הוא רצה לכוון אותה איך
לשחות.
שיא הסתכל בהתרגשות לעבר החוף שנראה אי שם בקו האופק," אחריי ,
חברים! אנחנו עוד שנייה נגיע לחוף." אמר שיא בתרועת ניצחון
חרישית.
" תגדיר לאיזה חוף אנחנו אמורים להגיע , אתה צריך לדעת." לא
הבין אלרום.
" אלרום סבלנות! אנחנו כבר במרחק של כמה קילומטרים בסמוך
לחוף." הסביר שיא ואלרום התעצבן עליו.
" כמה זמן אנחנו שוחים באוקיינוס? לאיזו הרפתקה התכוונת להוביל
אותנו? " הקשה עליו אלרום.
" ואני עייפה , יש לנו עוד הרבה זמן ?. " הוסיפה רינתיה
בעייפות.
" חברים , אנחנו בסביבות האוקיינוס השקט, אני צמא להרפתקאות
חדשות ומרתקות , קחו לכם המון אוויר בריאות , אתם הולכים להיות
בכושר בשעתיים הקרובות , לא להתלונן." אמר שיא בהתלהבות.
" אני לא יכולה . הרגליים שלי כואבות! הידיים שלי קפואות ואני
לא יכולה לתפקד." התאוננה הודאל.
" חבר'ה, אנחנו הרפתקנים מושבעים בנשמתנו, אנחנו רוצים להכיר
מקומות חדשים ומעניינים, ואנחנו קרובים ממש עוד שניונת נהיה
בחוף." פנה שיא אל חבריו העייפים.
" כן? אז למה אני מלא בכאב." התקשה אלרום להבין. שיא הביט בו
בפליאה גמורה.
החברים הביטו סביב בעיניים מיואשות , שיא המשיך לשחות באמונה
שעוד מעט הם יגיעו לחוף.
" הנה החוף אנחנו מגיעים ליבשה , חבר'ה, היכונו לרדת." צעק שיא
בשמחה.
הם שחו עוד ועוד עד שהגיעו ליבשה . הם יצאו בזה אחר זה. רינתיה
לא יכלה לנשום כי היא בלעה מי ים. שיא הניף את המניפה לעברה
כדי שהיא תנשום באופן סדיר.
רינתיה השתעלה קלות וירקה מי ים מלוחים. " איכס , אני אקבל
מחלת ים." פחדה רינתיה.
" לא מחלת ים ושום דבר , את סתם מפונקת." הניף שיא את ידו
בביטול.
" למה מפונקת? בגלל שאני לא יודעת לשחות?" התעצבנה רינתיה. שיא
לא אהב שמתפנקים אצלו כי הוא לא ידע להפסיד הוא תמיד שאף לנצח
ולהיות בין הראשונים.
" את לא אוהבת להתאמץ , בואי ונודה באמת. את לא רוצה להצליח
מפני את חושבת שכל מה שאת עושה לא שווה כי את לא הרפתקנית
מושבעת כמוני." שיא הוסיף שמן למדורה.
" מספיק שיא , אני לא רוצה לריב. אתה רוצה בכוח לעצבן אותי?"
נדלקה רינתיה.
" חברים , תפסיקו לפזר רעל מסביב. אנחנו בדרך להרפתקאות חדשות.
בבקשה תלמדו להסתדר ביניכם." התערב אלרום בשיחה.
" אדון אלרום, לא שאלתי את דעתך. זה עניין ביני לבין רינתיה."
אמר שיא בחיוך מתגרה.
" מה אתה אומר?" עקץ אותו אלרום.
" מה שאתה שומע, " התגרה בו שיא , אלרום קם לעברו , ניגש אליו
והכה אותו.
" תפסיקו! שיא אתה כמעט פוצע את אלרום , אתה עוד תהרוג אותו
בטעות." ניסתה הודאל להפריד ביניהם . היא נעמדה ופרשה את ידיה
לצדדים כתינוק הלומד את הצעדים הראשונים.
" תגידי לחבר שלך שלא יתעסק איתי." קרא שיא בציניות.
הודאל נבהלה כשראתה את הדם הנוזל מראשו והתחננה ששיא יפסיק את
הקטטה.
" הנה הפסקתי להכות אותו , מרוצה?" נכנע שיא והתיישב על החוף.
הודאל לא ענתה והסתכלה על האוקיינוס שהשתרע לפנייה. היא הייתה
נרגשת מעצם המחשבה שהם עומדים לצאת למסע של הרפתקאות שטרם זכתה
להכיר ולטעום.
היא תצא להרפתקאות יחד עם רינתיה החברה הכי טובה שלה. היא
הביטה על האוקיינוס ובאותו הזמן ברינתיה. היא היתה הרפתקנית
מושבעת שרוצה לקחת מכל חוויה אותה היא עוברת את המיטב.
בשביל שיא , זאת היתה הזדמנות לצאת להרפתקאות חדשות שעדיין לא
הכיר והוא הסתקרן לדעת איך הוא יסתדר עם חבריו למסע. את רינתיה
, הודאל , אלרום ושיבה היו החברים החדשים שלו. עם חבריו
הקודמים הוא ניתק את הקשר והשאיר את העבר סגור ונעול. הוא כבר
שכח את החברים הקודמים שלו , שהתנהגו כלפיו ברוע לב.
ומצדו , מחברים רעים צריך להתרחק ולהישמר מפניהם. גם אם זה
אומר שמבחינת החברים החדשים שלו הוא נחשב כאוויר שקוף ובלתי
נראה.
הוא יצא להרפתקאות כדי להכיר מחדש את עצמו. גם לחבריו החדשים,
קשה להתמודד עם האופי המרוכב שלו. שיא הביט בחיוך המרוח על
פניו לעבר האוקיינוס בציפייה שהמסע יימשך.