גלים

היא חייכה בעונג כשמשב הרוח הקריר הצליף בעורה הבהיר וצחקה בערגה כשטיפות גשם הרטיבו את שערה.
הבטתי בה כשהיא מאושרת ומחייכת ורק עיניה ריקות מרגש.
היא חייכה חיוך ענק כשהביטה בעיניי וליבי התכווץ בפחד למראה הילדה שנעלמה בפניי.
חייכתי בחזרה וחיכיתי שתפנה מבטה.
רציתי להמשיך לבהות בה כשפסעה על החול הרך והרטוב של חוף הים בשעת גשם, ורציתי להמשיך להחזיק אותה בין זרועותיי למרות שהתנגדה בתוקף.
"החיים ימשיכו" היא אמרה.
"אני אהיה בסדר" היא הבטיחה לפני שקפצה למים בשעת הלילה הקריר כשהיא מכריזה מלחמה מול הים הסוער.
מה יכולתי לעשות כשהגלים משכו אותה אליהם כשנכנעה מול הסערה?
רציתי לקפוץ ולשחות איתה אל הלא נודע אך הרצון לבהות בה כשהיא נעלמת בצחוק מטורף היה חזק ממני.

בהיתי בגופה שלה בשעת בוקר כשנספתה בחזרה לחוף.
ובהיתי בחיוך שלה כשהשחר עלה וריח הים מילא את אפי ורחש הגלים החריש את אוזניי.
כמו מטורף הייתי כשקפצתי לים וחיפשתי אחר זכרונה, קראתי לגלים שיקחו אותי אליה בחזרה.
אך היא כבר נעלמה והיא בסדר עכשיו, ככה הבטיחה.
והחיים ממשיכים בלעדיה.