♣ סוליטר עכביש ♣
אסור להוסיף הודעות אז הסתפקתי בזה. אני בספק אם זוכרים אותי בכלל. אני מאמינה שמה שכתבתי כבר מסביר הכל... (:

האם הוא חסר?

אסור להוסיף הודעות אז הסתפקתי בזה. אני בספק אם זוכרים אותי בכלל. אני מאמינה שמה שכתבתי כבר מסביר הכל... (:

כשמישהו עוזב את ביתו- האם הוא חסר?
כשמישהו הולך בשביל, לא מביט לאחור- האם הוא חסר?
כשמישהו לא דופק בדלת הרבה זמן- האם הוא חסר?
כשמישהו לא מבקר- האם הוא חסר?
כשמישהו נעדר למשך הרבה זמן- האם הוא חסר?
כשמישהו נעלם, לא נשמע קולו- האם הוא חסר?
כשמישהו כבר הגיע לסוף- האם הוא חסר?

– האם האדם החסר הופך לנשכח? אין ממנו זכר… –

כיער עזוב כך הלך האדם, בגשם, בשלג…
ברדס שחור עוטה את גופו הקר, כובע מכסה את ראשו ומטרייה אוחז בידיו. הולך ביערות הסבוכים ביותר, אך גם ביערות בהם הדרך ברורה- צעדיו איטיים ומלאי תקווה אל העתיד.
החליט הוא לקחת הפסקה.
להבין כי אין לו זמן.
להילחם במלחמה עם נפשו.
להתמודד עם גורלו.
להביט לאחור-
ולהבטיח-

"יום אחד עוד אחזור…"


תגובות (1)

אני אזכור אותך!
אני מקווה שאת לא מתכננת להעלם שוב…
~כתיבה ושפה ממש מעולה, קטע זורם בקריאה, ממש אהבתי~

29/04/2014 15:04
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך