האם תשוב?

זה היה פעם מזמן,
אני עוד זוכרת את מבטך הישן,
שהיה מרוח על פניך בשעשוע ובצחוק,
אני לא אוותר ולא אשתוק.

מדוע איתך לא הלכתי?
תסלח לי שלא ידעתי.
למה הסכין נעוץ בליבי כל כך עמוק?
אני ניסית לקחת את זה בצחוק.

הינה אני מטיילת בין ההרים,
מדוע החיים כל כך אפרוריים?
כך לפני שנים שאלת אותי,
ועכשיו בגלל שאתה לא עימי זאת הפכה שאלתי.

אני זוכרת את היום שאחריו לא שבת,
למה בכלל הלכת?
הרגשתי אותך זועק,
וגוש בגרוני אותי חונק.

ועכשיו אני יושבת ומביטה בתמונות הישנות,
עוברת על כל המחשבות שבראשי טמונות.
את חדרך הישן אני ממשיכה לנקות,
והתקוות שתחזור עדיין חיות.