היא לא ידעה…

What The Hell 21/06/2013 678 צפיות 5 תגובות

פעם הייתה ילדה.
כשהיא הייתה קטנה, כולם קראו לה בשמות הציקו לה המון. אף אחד לא קיבל אותה.
אף אחד לא רצה אותה.

עבר הזמן, והילדה, או יותר נכון הנערה, הגיעה לתיכון.
היא הספיקה להשתנות, בסגנון הבגדים, הדיבור, ובכלל, התחזקה.
מבחוץ.
"למי אכפת?!" אמרה בכל פעם כשמישהו בכל זאת ירד עליה או הציק לה.
לאט לאט על חבריה נמאסה הגישה שלה.
הם התחילו לריב איתה.
עד שסוף סוף מצאה אנשים שהיו לה לחברים…ואיבדה אותם.
ולפעמים פגעה בהם בלי כוונה כלל וכלל.
יחד עם זאת, עם הזמן, מצאה את התשובה לשאלתה-למי אכפת.
"לי אכפת." אמרה בשקט.
הסבל שוב חזר והכה בה שנית.
ויום אחד…

היא התקשרה לאחת מחברותיה היחידות שעוד לא רבה איתן.
"תגידי, היה נדמה לך פעם שאם פשוט תעלמי כל הבעיות-שלך ושל כולם, ייפתרו?" שאלה את חברתה, מנסה לדבר בקול הרגוע ביותר, מה שהיה קשה לה לעשות בגלל הבכי שתקף אותה לפני כמה דקות.
כמו בכל יום אחר.
הבכי הפך למין הרגל.
"למה? קרה משהו?" שאלה חברתה, שלא הייתה מודאגת במיוחד, 'הילדה הזאת אף פעם לא נשברת, בטח סתם משהו' חשבה לעצמה חברתה, שלא באמת הכירה אותה.
"עזבי, לא משנה." ענתה לה וניתקה.
"מוזר," מלמלה חברתה, 'ואם באמת קרה משהו?' חשבה לעצמה והתקשרה שוב לנערה. אך זו לא ענתה.
הנערה פשוט התעלמה מהצילצולים של הטלפון וחשבה שוב על שאלתה.
'ואולי זה באמת נכון, ואם אעלם, כל הבעיות ייפתרו סוף סוף?' תהתה.

'טוב, גם ככה לאף אחד כבר לא אכפת ממני." אמרה בשקט הנערה, מביטה במכוניות ובאנשים שנראו כל כך קטנטנים מגג של בניין בן 8 קומות.

"נו למה היא לא עונה?!" צעקה חברתה המודאגת, והחלה להתקשר לשאר החברים, לשאול אם הם יודעים משהו.
כולם החלו להילחץ ולחשוב מה היה יכול לקרות.
אף אחד לא ידע.

כעבור כמה ימים, המון אנשים הגיעו. גם חבריה הבוכיים. גם הוריה שהרגישו שהם משתגעים אט אט. גם קרוביי משפחתה, ואפילו כל האנשים שפגעו בה כל כך הרבה. עדיין לא מבינים עד הסוף את מהות המתרחש.
כל כך הרבה אנשים הגיעו להלוויתה…

כל זה קרה כי היא לא ידעה.
היא לא ידעה שעדיין יש חברים שדואגים לה. גם אם הם מעט, עדיין יש.
היא לא ידעה על הדאגה הרבה של ההורים שלה, שפשוט היו עסוקים יותר מידיי בעבודה.
היא לא ידעה שעוד יש מישהו שאוהב אותה.
לא ידעה, וכבר לא תדע.

ויש עוד המוני ילדים ואנשים בעולם שסובלים המון מסיבות שונות.
ואם אתם מכירים כאלה, אנא, תתמחו בהם ותנו להם לחוש את אהבתכם.
תנו להם לדעת.


תגובות (5)

*תתמכו
הכתיבה של זה… זה ממש מרגש ואמיתי. יש מלא ילדים כאלה בכל העולפם. וגם אם חושבים שזה קיצוני מידי, עובדה שיש ילדים שמתאבדים בגלל זה..
ממש אהבתי 3>
שבת שלום (:

21/06/2013 08:12

תודה :)
ואני פשוט מנסה להביע רגשות שהם גם קצת שלי…
היה לי איזה קטע עם התאבדות פעם, ואני פשוט רוצה (למרות שזה נשמע כל כך לא אפשרי לצערי) שפחות ופחות אנשים יתאבדו ויפסיקו להרגיש כל כך רע עם עצמם…
כי לפעמים כל מה שצריך זה אדם שפשוט יהיה שם בשבילך בזמן…

21/06/2013 08:18

נכון… אבל שתדעי שממש קשה (לפעמים) למצוא אחד כזה… שתמיד יתמוך…

21/06/2013 08:25

וואוו זה ממש מדהים!! מרגש ועצוב וכתוב טוב!!

21/06/2013 08:27

תודה :), וברור שאני יודעת-ניסיון…

21/06/2013 08:31
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך