חסר תכלית ובלי פואנטה מחשבה ספונטנית
שום דבר בתוכי כבר לא משתייך,
אני שבויה לרחמיו העצמיים של היגון המתמשך.
הכל בתוכי סגור ללא פגע,
אני נמנעת מלחשוב על מגע ללא ידע.
זה משתנה מפינה לפינה,
ואני שבויה בתוך מעגל גדול מלא צינה.
אירוניה נעלמת ובאה כהרף עין,
עד שאיש אינו מהסס פעמיים.
זה נשמע כל כך שונה ומוזר,
שאפילו דבר בסיסי נראה זר.
איני יודעת מה לעשות,
אך כאשר הרגע מגיע זה מחלחל אל תודעתי ואני מתחילה למנות,
כל דבר שיש, עד שאני מנסה להיתייאש.
אך זה קשה מנשוא כמו עלה עם גבעול שבור בהתחלתו.
כמו שורש של עץ הנעקר מאדמתו, צמא למים לשמש ולאור שנשא איתו.
תגובות (3)
זה יפה. פשוט יפה.
ממש אהבתי את הכתיבה שלך, היא מלאה בכוונה ואמינה.
את כותבת עמוק וטוב מאד.
נ.ב אשמח אם תקראי את הסיפור החדש שלי, או לפחות את הפרק החמישי
אם לא את הכול כי אני הכי אוהבת את החמישי… לסיפור קוראים "חלומות שנפצתי"
וואו הלוואי עליי לכתוב ככה!
אף פעם לא הצלחתי לכתוב שירה או דברים רציניים,יוצא לי תמיד ציני -,-
בכל אופן,מיותרר לומר שאת כותבת מהמםם אנחנו הרי אומרות את זה אחת לשנייה כבר מלאא פעמים! הייתי רוצה לקרוא את הסיפורים שלך אבל אני פשוט לא כל כך אוהבת לקרוא סיפורים במחשב,זה מכניס אותי להיפנוזה…
למרות זאת קראתי את הקופסה השחורה וכמעט מאהב וגאד דאמיט ילדה תמשיכי כך!!!!
נסיכונת! הסיפור הזה מינואר ועכשיו זה פברואר! איפה נעלמתת לעזאזל???
לא נעלמתי הייתי פה כל הזמן (: ותוודהה אני אתן לך טיפים בכתיבת שירים אם תתני לי רעיונות לסיפורים חחח אווהבתתאותךך