כמו השקט/היא

כמו במגע מכשף היא נגעה בעורו,
וכישפה את ליבו, את פניו, את גופו,
ונתנה לו ללכת היישר לתהום,
כמו רבים לפניו שכבר אינם היום.

לבדה היא צועדת, בודדה,
מתבוננת לאט בקורבן הבא,
בוחנת את דמותו במראה לבנה,
מחשבת באיזו דרך תתפוס אחיזה.

כמו צליל שקט של אסון היא הגיעה,
צועדת בחדר במלוא הביטחון,
ודמותה משתקפת באלפי המראות,
מביטה בשלדים המציצים מין הקירות.

כמו קולו של השקט של צעדה,
סימפוניה של מוות והרס;
ולא אוכל אף לרגע להסיט את עיניי,
כי בשלה היא אותי מכשפת.