מכתב אהבה

אני יודעת שעברה שנה, ויותר מידי השתנה בשנה הזאת, אבל אני עדיין זוכרת כל רגע שחווינו ביחד. וזה מטריף אותי שאני מוכנה לעשות הכל בשביל להחזיר את הזמן לאחור, ולפעול אחרת. להיות אמיצה יותר, כנה יותר וחזקה יותר. הלוואי שזה היה אפשרי לשנות את מה שקרה, ולהרגיש נאהבת על ידך שוב. אני כל כך מתגעגעת אליך. אני מתגעגעת אלינו. אני עדיין לא רוצה ללמוד אך להיפרד ממך, אני עדיין לא מוכנה פשוט להמשיך עם החיים, ולהעמיד פנים שכל מה שקרה בינינו שייך להיסטוריה.
הלוואי שיכולתי להסביר, שאני לא רציתי להיפרד ממך. שאני כה נלחמתי על כך שנשאר חברים טובים, כי אני עדיין אהבתי אותך עם כל פיסה של לבי. שהיה, ועדיין – אכפת לי ממך, ואני דואגת לך. שחשוב לי לדעת מה קורה עם החיים שלך, ואיך אני יכולה לעזור ולהיות שם בשבילך, גם אם לא בתור בת זוג.
אני אף פעם לא רציתי שמה שהיה בינינו ייגמר, אבל הייתי חלשה מידי ופחדנית, והנחתי לקולות של אחרים לחדור אל דעתי ולגרום לי לאבד אותך, וכך גם חלק מעצמי.
הלוואי שיכולתי לספר לך כמה אבא כעס כשהוא גילה. עד כמה הוא רתח מרוב זעם באותו הלילה, וזה הפחיד אותי. לא רציתי לבכות לך על זה, כי ידעתי מה תגיד, אתה הרי שונא אותו. ידעתי שאתה לא אובייקטיבי, ולא יכולתי לספר על מה שעובר לי בראש, ועל איך שאני מרגישה לאף אחד אחר, כי הייתי נבוכה מידי, וכי רציתי לשמור על הפרטיות שלי.
אני חשבתי שאני אוכל להיות בסדר בלעדיך, שאני חזקה בכוחות עצמי ולא צריכה אישור של אף אחד אחר בשביל להיות מאושרת. חשבתי שהפרידה ממך תהיה כואבת, אך לא תיארתי לעצמי עד כמה הכאב הזה יצרוב את עורי וירסק לי את הלב. לא חשבתי שהכאב הזה ימעך אותי ויחנוק, ינוח על אמצעו של חזי וישבור אותי. לא יכולתי לראות את החור שנחפר וגדל באמצעו של גופי, ורק גורם לי לחוש יותר שבירה, יותר עצובה ויותר בודדה – מרוב געגוע.
אלוהים, למה אני לא יכולה להפסיק להתגעגע אליך. אני פשוט לא יכולה או יודעת איך. אני כל כך מתגעגעת אליך. לדרך שבה דיברת כלפיי, לאופן שבו הסתכלת עליי ולתחושה שהמגע הכי תמים וזעיר שלך העביר בי – זה לא שפוי עד כמה אני צריכה את זה, עד כמה אני צריכה אותך לידי עכשיו.
היית היחיד בעולם הזה שגרם לי לחוש יפה. שגרם לי לקבל את עצמי יותר, למרות כל הפגמים שיש בי, ויש יותר מידי. היית היחיד שגרם לי להאמין שאני יותר מרק הצלקות שעל העור שלי. שאני חכמה יותר ממה שמפקפקים בי. שאני חזקה יותר ממה שכולם מנסים למנוע ממני להיות. גרמת לי לחוש ביטחון כה רב, כי ידעתי שתהיה שם ותתפוס אותי כשאפול, כפי שתמיד תפסת.
ועכשיו, כשאני נופלת, מה שקורה הרבה, אני פשוט בוכה אל תוך הכרית, סגורה בחדר, ונותנת לעצב שלי ולמחשבות לשגע ולאכול אותי. אני צריכה אותך. אתה תמיד יודע מה להגיד. למרות הקללות, הכעס והאגרסיבות שבך, למרות המשחק של הילד הרע שלא אכפת לו מאף אחד אחר מלבד עצמו שאתה כה מתעקש להציג – עדיין ידעת מה לומר בשביל לאסוף אותי, ואני צריכה את זה.
אני מתגעגעת לאופן שבו הצלחת להצחיק אותי, ושאהבת אותי כששנאתי את עצמי, והאהבה הזו גרמה לי לאהוב את עצמי שוב ושוב כל פעם מחדש.
אני יודעת שאנחנו צעירים, אבל אנחנו עברנו כל כך המון חרא שפשוט זה מרגיש כאילו דבר לא יכול לעמוד בדרך שלנו, אבל זו הנקודה, שבאמת דבר לא יכול לעמוד בדרך שלנו – מלבדנו. ואני מרגישה כל כך אשמה על המכתב הארוך שכתבתי לך שבו למעשה נפרדתי ממך. נפרדתי ממך בהודעה, אני יודעת שזה ביצ'י, ואני לא חושבת שאני אי פעם אוכל להסתכל לך בעיניים שוב אחרי זה, לא היה מגיע לך שאפרד ממך כך. אבל בבקשה, תאמין לי, אני לא רציתי להיפרד ממך. ולא הייתי מסוגלת לעשות זאת כשאתה מביט בי, עם העיניים הטובות הללו שלך, ומחייך אליי את החיוך הממזרי הזה שלך שאני כל כך אוהבת. אני לא הייתי עומדת בזה, אני הייתי כנראה קורסת הרבה יותר ממה שקרסתי בזמן שכתבתי לך את המכתב הארור הזה ושלחתי לך, רק בשביל להתנתק ישר אחרי זה כמו פחדנית ולכבות את הפלאפון.
לא רציתי לשמוע מה יש לך לומר, כי לא רציתי להאמין שאנחנו באמת אומרים את מילות הפרידה הזו. כשכתבתי לך שלפחות נשאר ידידים, באמת התכוונתי לזה, אני יודעת שאף אחד לא מתכוון לזה, אבל אני כן. רציתי לקבל תשומת לב ממך, ורציתי להיות חלק מהחיים שלך, גם אם אני לא אוכל לאהוב אותך כפי שאני רוצה לאהוב. או להראות את זה לפחות. אבל דחפת אותי ממך והבנתי את זה, אז הבאתי לך את המרחב שלך והתרחקתי כפי שביקשת ממני. היית פגוע ממני ורצית להמשיך קדימה, ולמרות שרק המחשבה על כך שתהיה עם מישהי אחרת שהיא לא אני זעזעה אותי, עדיין שתקתי ונעלמתי מהחיים שלך. לא בשבילי, אלא בשבילך. אני עדיין מעריצה אותך מהצד. אני עדיין חושבת עליך כל יום. אני עדיין אוהבת אותך עם כל פיסה של הלב השבור שלי, שאני שברתי בעצמי. ואני עדיין מוכנה לתת לזה צ'אנס. צ'אנס שלא התגשם לעולם.
יש לך מישהי חדשה, אתה נראה מאושר איתה ואני שמחה בשבילך. אני מתה מבפנים, מתה, אכולת קנאה צורבת וכאב אשר אינו מוכן להרפות – אבל אני שמחה שאתה לא עצוב יותר, ושיש מישהי אחרת אשר מעלה את החיוך על הפנים שלך שאני כל כך אהבתי, ושיש מישהי אחרת אשר גוררת אותך כשאתה שיכור ודואגת לך – אני שמחה לראות שמצאת מישהי שאוהבת אותה, ושאתה פותח את לבך ואוהב בחזרה. כי יש לך לב כל כך גדול וטוב, וכל אחד שזוכה לראותו, הוא האדם בעל המזל הגדול ביותר בעולם.
אולי יום אחד נוכל לדבר על מה שהיה ביני לבינך, אולי יום אחד אנחנו עוד נמצא את הדרך לחזור להיות ביחד. אולי יום אחד אתה תחזור לאהוב אותי, כפי שאני עדיין אוהבת אותך. ואולי יום אחד אני אגרום לך לחייך וארגיש יפה שוב.
אני עדיין שמרתי את השרשרת שהבאת לי כשהייתי בבית החולים, נשארת ער כל הלילה בשבילי והיית שם כשפקחתי את העיניים. גם שמרתי את החולצה עם הכיתוב ההומוריסטי שקנית לי, אשר למעשה אומרת שאני יפה למרות כל הפגמים שבי, והם מה שהופכים אותי למושלמת עבורך. אני עדיין קוראת את הברכה שכתבת לי, המכתב הראשון שכתבת אי פעם. אני עדיין מסתכלת על התמונות שלנו ביחד, אני בוכה בכנות, לפעמים הרבה לפעמים פחות, אבל אני כן בוכה עדיין, כי הלב שלי מתכווץ מהמחשבה שיכולנו לקחת עוד תמונה כזו, רק עוד תמונה אחת, אלו לא הייתי פחדנית ולחוצה כל כך.
המישהו שהייתי אתו… אני לא יודעת מה חפשתי שם. אנ לא יודעת למה עשיתי את זה. אני מניחה שהייתי בודדה ומבולבלת מידי, ונואשת לאהבה. אבל רק פגעתי בעוד אדם בכך, אני ילדה נוראית. אני לא מבינה מה מצאת בי. באמת. אני פשוט לא מבינה מה מצאת בי, אתה כל כך הרבה יותר טוב ממני, הלוואי שהיית מסוגל לראות כמה מדהים אתה, הלוואי שהיית מקבל את עצמך מעט יותר, הלוואי שהיית אוהב את עצמך גם. אהבתי אותך, אני עדיין אוהבת, עשיתי את הטוב ביותר שאני יכולה לעשות . ולבסוף דפקתי את זה.
אני אוהבת אותך. אני מתגעגעת אלינו כל כך, ואולי יום אחד, אנחנו עוד נמצא את הדרך לחזור. ואם לא, אני לא אשכח אותך. האהבה הראשונה האמתית שלי, ושברון הלב הראשון שלי. הבטחתי לך שגם אם ננתק את הקשר, ניפרד בצורה המכוערת ביותר ולא נרצה להסתכל האחד על השנייה עוד לעולם, אני עדיין לא אשכח אותך, אתה לקחת חלק ממני והוא תמיד יישאר שלך. אני יודעת שאמרתי לך את זה כשהיית שיכור, ודאגת שאני שונאת אותך ושאני לא ארצה אותך יותר, ובקשת שאומר לך שאני אוהבת אותך. אני לא חושבת שאתה אפילו זוכר את הלילה הזה. אבל אני התכוונתי למה שאמרתי, אני לא אשכח אותך.
ולבינתיים, אני אשמע שירים שמזיכירם לי אותך, אבכה ואכתוב ב4 לפנות בוקר על עד כמה הייתי רוצה שתשב כאן לידי.
הלוואי שהייתי שולחת לך את המכתב הזה.