shiroosh
קטע קצר שעלה לי לראש עכשיו, אני יודעת שהוא לא כתוב יפה, אבל פשוט הייתי חייבת לכתוב אותו כדי שהוא ייצא לי מהראש.
בכל מקרה, אני תמיד אשמח להשתפר ולשמוע הערות והארות :)
חשבתי להפוך את זה לסיפור בהמשכים, אבל זה נשמע די משעמם ואני מפחדת שאני אפסיק באמצע. מה דעתכם?
אגב, כתבתי את זה באמצע הלילה עם האייפד אז תהיו עדינים ותסלחו לי אם יש שגיאות, למרות שאני חושבת שתיקנתי די ביסודיות את הסיפור :)
לילה טוב לכם ♥

פיסת בד

shiroosh 25/08/2013 719 צפיות 6 תגובות
קטע קצר שעלה לי לראש עכשיו, אני יודעת שהוא לא כתוב יפה, אבל פשוט הייתי חייבת לכתוב אותו כדי שהוא ייצא לי מהראש.
בכל מקרה, אני תמיד אשמח להשתפר ולשמוע הערות והארות :)
חשבתי להפוך את זה לסיפור בהמשכים, אבל זה נשמע די משעמם ואני מפחדת שאני אפסיק באמצע. מה דעתכם?
אגב, כתבתי את זה באמצע הלילה עם האייפד אז תהיו עדינים ותסלחו לי אם יש שגיאות, למרות שאני חושבת שתיקנתי די ביסודיות את הסיפור :)
לילה טוב לכם ♥

אני בורחת ממנו, בורחת הכי רחוק שאפשר. כבר שכחתי איך לחיות מבלי לברוח, איך דופק הלב נשאר כהרגלו בכל פעם שאני שומעת את קולן של זוג נעליים חומות מנפצות את העלים היבשים והשבריריים בצעד אחד. אותו הצליל נשמע שוב, ולפתע דופק ליבי עולה והבהלה שוב חודרת לתוכי, סודקת את כל קירות האומץ שחיזקתי מאז הפעם הקודמת שפרצה אותם. אני חומקת במהירות אל תוך אחד משיחי הדובדבן שנשתלו באזור, אוחזת באחד הענפים ומסיטה כמה עלים כדי שאוכל לצפות בו. הוא מגיע בריצה קלה, שיערו החום מתבדר ברוח בטבעיות והוא מניח לה לפרוע אותו. את מותניו עוטפת מין חגורת עור חומה שאליה נתפר נרתיק עור, עם חתיכת בד קטנה ובלויה באזור שבו נקרע. הוא מתיישב על גזע העץ שגררתי לפה בכדי לשמש לי כספסל, משיל את חגורת העור ומתבונן בה בעיניו האפורות והעמוקות, אותן ירש מאימא. עיניו הגדולות של התינוק שאבא הביא הביתה לא השתנו מאז כלל, פרט לשתי השקיות העייפות והגדולות ששכבו כרגע בתחתיתן. הוא קירב את נרתיק העור לפניו והריח את פיסת הבד שממלאת את הקרע בנרתיק העור. פניו הרציניות התרככו לפתע, כמו בפעם שנולד, כשאימא מתה כאשר היה מעורסל בתוך ידיה החיוורות. הריח של אימא עדיין היה ספוג בתוך פיסת הבד הזו למרות שהייתה בת שבע עשרה שנים תמימות בדיוק. תפרתי אותה לאימא, בדיוק ביום שבו נולד. אפילו הבאתי אותה בשבילה עד אליה, והרופא חרג ממנהגו והרשה לאימא ללבוש אותה מעל חלוק בית החולים. באותו היום החולצה התבשמה בריח של אימא, עד עכשיו. כשהוא נולד היא הניחה אותו על ברכיה, והוא משך בחולצתה, בדיוק במקום בו התפר היה רעוע, ופיסת הבד הזו, זו שהוא מלטף בידיו עכשיו, היא פיסת הבד מחולצתה של אימא.
אני מסתכלת עליו בעיניים נוצצות מדמעות, וקוטפת עלה ירקרק מעץ הדובדבן. אני כל כך רוצה לצרוח לו את האמת, אבל בולעת אותה יחד עם רוקי המריר. אני רק ממשיכה להביט בו, בדמעה שמלטפת את לחיו, אולי הדבר היחידי שעוד יצליח לנחם אותו בחמימותו. אני ממוללת את העלה באצבעותיי, חשה את חספוסו המכאיב שחודר לתוך עורי.
אתה מחבר את חגורתך חזרה למותניך, קם מגזע העץ והולך. קול דריכת העלים הולך ומתרחק, ואני מייחלת שבביקור הבא שלך, אוכל לאזור מספיק אומץ כדי לגשת אליך, לדבר איתך. וכמו תמיד, אני יודעת שזה לעולם לא יקרה.
"מגיע לך לדעת אמת בחייך, לראות דברים חוץ משקרים לבנים. אני כל כך רוצה להיות שם, לחבק אותך. אני לא רוצה שתכאב ביום הולדתך. מזל טוב, אחי הקטן."


תגובות (6)

איזה יפה:)
יש לך כישרון

25/08/2013 13:34

זה ממש יפה! ואני אשמח אם תמשיכי כי הסיפור נשמע מעניין(:

25/08/2013 13:36

שירוש את כותבת פר-פקט!!!!!
ואני אוהבת את הכינוי שלך!!!!

25/08/2013 13:47

מטורפת על מאהון- תודה רבה ^-^
רות- תודה רבה גם לך!♥
בינתיים אין לי רעיון להמשך אז אני אשאיר את זה ככה, אם יהיה לי אני יעשה במיוחד בשבילך!<3
שירוש- תודה!<3 גם אני מתה על הכינוי שלך♥♥♥

25/08/2013 14:02

ואוו קטע ממש יפה..
אהבתי מאוד את הכתיבה שלך ♥

25/08/2013 14:04

וואו, תודה רבה ♥

26/08/2013 02:12
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך