פרופורציות

אני עוזב את הבית ויוצא אל הרחוב.
רוח קלה נושבת,כמעט בלתי מורגשת. כמה עלים יבשים נושרים מטה אל המדרכה הלחה ובבתים אנשים יושבים. אני מבחין בהבהובים הבלתי פוסקים של הטלוויזיה שמאירים כמה בתים ותוהה ביני לבין עצמי כמה מהם נרדמו מול הטלוויזיה.
אני מסתכל לימין ולשמאל ונושם אל תוך הריאות שלי את האוויר הצונן.
קצב פעימות הלב שלי מאיץ ואני טוחב את הידיים שלי בתוך כיסי הג'ינס שלי.
שקט. כמעט ולא רואים אנשים,מלבד מספר אנשים שבלית ברירה נאלצים לצאת עם הכלב לטיול היומי.
אני מחייך אל אחד מהם והוא בתמורה מחזיר לי חיוך קטן וממהר לאסוף את הצרכים של הכלב שלו.
הרוח מתחילה להתקרר,נושבת טיפה יותר חזק ורעד קל עובר בי.
אני מביט סביב,הכול שומם וריק ופתאום אני חושב על כול האנשים האלה שבימים כאלה אין להם בית להסתתר בו.
צמרמורת חולפת במורד גבי,ואני מצטנף עוד קצת בתוך הז'קט שלי תוהה איך זה לחיות ברחוב ללא קורת גג תחת הראש וללא מיטה חמה לישון בה.
אם אגיד שאני מרחם על אנשים כאלה,האם תהיה זאת התנשאות? אני חושב שכן,אז אני לא אגיד שאני מרחם עליהם.
אם אגיד שאני רוצה רוצה לעזור להם,האם זו תהיה חוצפה מצדי? הרי אני לא יכול באמת לעזור.
אני לא מכיר את העולם שלהם,וגם לא את הסיבות שגלגלו אותם אל המקום בו הם נמצאים כרגע. מקום די חשוך ומעורר רחמים אם תשאלו אותי.
אני לא מסוגל לשים את עצמי במקומם והאמת? גם לא הייתי מחליף אתם מקומות אפילו לשניה.
אולי אני אגואיסט אבל אני מעדיף לחיות בבועה שלי. בועה שבה הרחובות נועדו לכלי רכב,רמזורים,חנויות,בניינים ועוד כמה דברים שבני אדם שגרים בהם לא בינהם.
ואולי אני בכלל סתם בן אדם רע על שאני לא מנסה לעזור אפילו לאחד מהם לצאת מהרחוב?

חתול רחוב קופץ לפתע מאחד הפחים ואני נבהל לרגע,רגע אחר כך אני מחייך למראהו. הוא לבן עם כתמתמים שחורים על גבי גופו,הוא נעצר ממש מולי.
אני מתכופף אליו מעט ומבחין שזו בכלל חתולה,אני מלטף אותה והיא מגרגת בתמורה לליטוף שלי. אני מצחקק.
"את רוצה לבוא איתי הביתה?" אני שואל.
היא מגרגת שוב,נצמדת אל הרגל שלי ומייללת.
אני חושב שזה 'כן' ובתנועות זריזות אני מרים אותה ומסתיר חצי מהגוף שלה בתוך הז'קט שלי,אני מרגיש את חום הגוף שלה מקרין אל שלי וזה גורם לי להצמיד אותה אליי עוד יותר.
בבית,אני נותן לה קצת חלב ורוחץ אותה אחר כך אני לוקח אותה איתי אל המיטה ומשחק איתה קצת.
מאוחר יותר,כשאני שוכב במיטה אני מהרהר לעצמי.
נכון שלא נתתי לאיזה דר רחוב שמיכה או חמישים שקלים בשביל לסדר לו איזה ארוחה משביעה מחר אבל היי,נתתי מיטה חמה לחתולה ואפילו נתתי לה אוכל.
זה חייב להיות שווה משהו,לא?
כנראה שאני לא בן אדם כזה גרוע אחרי הכול…