צנצנות זכוכית- סיפור קצר

קניתי דג, בשוק.
אימא אמרה שהיא תשמח לקנות לי אחד, קטן וכסוף.
הוא היה קטן: לא כמו כל הדגים בדוכן- גדולים ושמנים.
חזרתי הביתה, אימא מחזיקה שתי שקיות עמוסות בדגים, אבל לא הדג שלי- אותם הדגים השמנים.
נכנסתי לחדר, השקית מלאת המים על השולחן, עכורה וגופו של חברי החדש נשקף מעוות לעיני, אך הוא עדיין קטן.
קראתי לו קרפיון, כי אימא אמרה שהוא דומה לו.
בשבת, לקחתי את הצנצנת ההיא, מהמחסן, ושפכתי את המים ואת קרפיון לתוך הצנצנת.
-פעם הראשונה- הוא פשוט שחה שם, בטח רצה להתרגל. אז הנחתי לו. אחרי שעה, הוא הביט בי במבט עצוב וחיוכו דעך, הוא חייך תמיד: בעיקר כשהבטתי בו מבעד לשקית- אבל בצנצנת הוא נראה שמח, אז השארתי את קרפיון שם.
בארוחת הבוקר אימא נתנה לי לחם, תחבתי אותו לכיס של השמלה, בתקווה שהיא לא תמצא אותו, ונתתי לקרפיון.

ביום ראשון חזרתי מבית הספר, המורה אמרה לנו שהעבודה שלי הייתה יפה, גם של שאר הילדים: אבל היא לא ידעה שציירתי את קרפיון, הוא באמת יפה.
נכנסתי פנימה, ריח טוב, בהחלט: אולי קרפיון יקבל כמה שאריות היום…
כשנכנסתי לחדר, הוא לא היה שם: האקווריום ריק- רק המים שלו עוד שם, דוממים: בועה אחת צפה שם בפנים.
קראתי לקרפיון כמה פעמים, הוא לא ענה. גם כששרקתי זה לא עבד, אבל מי יודע האם דגים שומעים.
כשאימא חזרה הביתה: היא החזיקה שקית- שקית מהשוחט, וקרפיון בתוכה.