רגעים קשים

כשפוגעים בי , אני נפגעת .
הדמעות אומנם לא יוצאות מעיניי , אבל הן שם .
אני חושבת על מה הייתי צריכה לומר , ולא העזתי .
אני חושבת על מה שהייתי צריכה לעשות , ולא עשיתי .
הייתי צריכה לשים לזה סוף
הייתי צריכה לומר כמה אני פגועה
אומנם הדמעות לא יוצאות , אבל הן שם .

כשמעליבים אותי , אני נעלבת .
כאב חד מפלח לי את הלב , כמו סכין חדה ומסוכנת
למה מילה אחת יכולה לשבור אותי ? למה מעשה אחד יכול לפרק אותי ?
ולמה בכלל הגעתי למצב הזה ?
הייתי צריכה להימנע מהמצב הזה עוד קודם
הייתי צריכה לדאוג לכך שזה לעולם לא יקרה
הכאב מפלח את הלב שוב , כמו סכין חדה
כאב שלעולם לא ישכח .

אני חושבת לעצמי , למה העולם בנוי ככה
בנוי מהרגעים של שפל , של כאב , של בכי
מרגעים קשים שבהם חושבים שאין דבר שיכול לעשות
אבל אני תמיד זוכרת , ולעולם לא אשכח
מהרגע הכי קשה , מהמצב הכי שפל ונמוך
אפשר רק לעלות