ColdWolf
זו היא מיני סדרה ואמשיך פרקים פעם בכשיהיה לי זמן. לא השקעתי בה הרבה.

רכבת הגיהנום – 1

ColdWolf 03/06/2015 648 צפיות תגובה אחת
זו היא מיני סדרה ואמשיך פרקים פעם בכשיהיה לי זמן. לא השקעתי בה הרבה.

-זוהי מיני-סדרה, ויש סיכוי שאני לא אמשיך אותה. אני עדיין לוקח עליה זכויות-

הוא חבט בכדור המשובץ וזה עף וגובה עשרים מטר ופגע ברשת בתנופה אדירה.
הקהל הריעה בקול, וכמה אנשים עמדו וצעקו מילות ברכה.
רק אני ישבתי עם חיוך קטן על הפנים, מביט על הילד הקטן הזה בעודו רץ לעברי.
החיוך שלי התרחב על כל פסיעה קטנה שלו לעברי, עד שכאב לי למתוח את פניי.
״ראית את זה?״ הוא שאל בין צחקוק לחיוך.
היה ניתן לראות שהוא מנסה לחמוק את החיוך, לא אהבתי את זה.
״אל תנסה להפסיק לחייך. אתה הכנסת גול מנצח!״ אמרתי וצפיתי על כתפו הקטנה.
״אבא! ראית?״ הוא שאל שוב, הבטתי לתוך עיניו החומות שנצצו מגאווה עצמית.
״לא.״ עניתי וחיוכו ירד לאט.
״נראה לך שלא ראיתי? אתה כזה פטי!״ צחקתי וזה החל לחייך חיוך גדול יותר, ומילותיו נקטעו בין כל צחקוק לא רצוני.
״לא נכון! גיבורים לא פטים!״ הוא אמר וחבט בכתפי.
״דיי כבר! תפסיק!״ צחקתי בעודי נושא אותו על כתפי.
ירדתי מהגבעה בזהירות, ואט אט האצתי וזה נאחז בחוזקה בחולצתי הלבנה עם דגל בית נבחרת הספר שלו.
״אתה הגיבור הקטן שלי.״ אמרתי בעודי חוגר אותו בתוך הג׳יפ המשפחתי, שלא היה משפחתי.
נכנסתי למושב הקדמי למול ההגה, שהיה עשוי מעור שחור מזויף.
הוא הניף את הגביע שהיה כגודל ראשו.
״כן, כן. הוא בהחלט יפה.״ מלמתי, כאשר מנסה להתרכז בנסיע.
נשמע צלצול טלפון שהחל לשיר מנגינת מוצרט ישנה שאותה לא הצלחתי לנחש.
״אכפת לך לענות, תומס?״ שאלתי והמשכתי להתרכז בכביש.
״הלו?״ שאל תומס לעבר האייפון השחור שלי.
מלמולים חלושים נשמעו מתוך הטלפון.
״כן. אבא כאן. את יודעת שהבקעתי את הגול המנצח?״ הוא החל לדבר בנימת התלהבות.
״תומי, מי זאת?״ שאלתי והעפתי לעברו מבט, שערו השחרחר היה דבוק למצחו, וראשו הבריק מזיעה.
״אמא, היה רוצה לדבר איתך.״ הוא העביר לידי את הטלפון.
״תקשיב ג׳ק. תומס לא יכול להשאר איתך לסוף שבוע.״ הקול הקפדני שלה נשמעה מתוך הטלפון.
״למה?״ שאלתי בנימת כעס, הייתי ידוע ביכולת שלי להתרגז במהירות.
״כי דודה שלו באה, והוא פשוט ימות עליה.״ היא דיברה בנימה חולמנית.
״שתגיע בשבוע שלך.״ אמרתי.
״לא!״ היא אמרה בנימה כועסת יותר משלי. ״הוא יבוא בסוף שבוע הזה. הבטחתי לה!״
״לא הוא לא!״ כבר כמעט צעקתי.
״אבא!״ תומס צעק, ראשו היה מופנה ימינה, ״רכבת!״ הבטתי לעבר הרכבת.
היה נדמה כאילו היו לה שניים.
״תחזיק חזק!״ צעקתי, ומאז לא דברתי. אולי בגלל שלא ראיתי יותר שום דבר.


תגובות (1)

זה מהמם. אני שמחה שהחלטת בסוף שזה ההיה סידרה. מחכה להמשך.

03/06/2015 18:37
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך