שבוע פורים – יום ראשון: משקפיים מגוונים

הקדמה:

אצלנו בבית הספר יש דבר שנקרא "שבוע פורים". מה זה אומר? זה אומר שכל יום עד יום שישי מתחפשים למשהו אחר לפי מה שכתוב לנו.

יום ראשון: משקפיים מגוונים

הגעתי לבית הספר במשקפיי תלת מיימד מהקולנוע וראיתי משקפיים מוזרים של תלמידים. מהמשקפיים הקלאסיים: עם אף ושפס, עד למשקפיים עם ציור של דולרים. פתאום שלי נראות לא מקוריות ומושקעות. המורה נכנסה לכיתה וזאת הייתה מורה מחליפה. היא אמרה שהמחנכת תגיע לאחר 5 דקות מתחילת השיעור ולבסוף, המורה הגיעה 5 דקות לפני סוף השיעור. אני וחברה התלחששנו:
אני: "אין לי אהבת אמת"
היא: "אל תדאגי, הוא יגיע."
אני: "מי?"
היא: "האחד שתאהבי, הקרוב לליבך, משהו שתסתכלי עליו ותגידי: 'זה האחד שאני רוצה'. מי יודע, אולי יגיע אחד כזה עכשיו."
אני והיא הסתכלנו אל הדלת ושמענו צעדים. הידית נפתחה ויש חריץ. נו! נו! ו…
הגיע עידן.
הבעיה היא שהוא הגיע לא רק במשקפיים מוזרים אלה בתחפושת היפי מלאה:
פאה עם צמות ארוכות שחורות כאלה, משקפיים שחורים של היפים עגולים כאלה וחצאית הולה.
הבטנו אחת אל השנייה ואמרנו: "לא!"

אנחנו בכיתה אוהבים לעשות משחק שנקרא הגמד והענק שנותנים מתנות ואסור שמי שאנחנו נותנים לו את המתנה וגלה את זה. ונותנים גם לנו מתנה ואנחנו צריכים לגלות מי זה. עשינו הגרלה ולי יצא את מור.

בשעתיים האחרונות ראינו סרט מהמם בכיתה על מישהו שיש לו תסמונת טוארט, שזאת מחלה כזאת שגורמת לך להוציא קולות מוזרים כמעת כל דקה, וראינו איך הוא מתמודד עם זה. סרט מעניין, ממליצה. קוראים לו "בחזית הכיתה" (יש סרט אמיתי כזה).

אני ואמא הלכנו למכולת וקנינו מלה חטיפים לכבוד הגמד וענק. במקום לקנות כל יום, קנינו הכל ביחד וואי, זה הרבה מתנות.
חזרנו הבייתה והתיישבתי לכתוב את זה. אז אני מנחה שהגענו להווה. אכתוב על מחר, מחר.