שוב.
שוב אני מוצאת את עצמי יושבת בחדר לבד.
מאזינה לדממה, ללא אף אחד.
שוב אין ולו אדם, שיידע מה באמת קורה.
שוב אין ולו קול אחד, שבחמימות אלי ייפנה.
שוב אני מוצאת את עצמי יושבת בחשכה.
מנסה לגשש את דרכי החוצה, אך ללא הצלחה.
ורק קרן אור קלושה נכנסת מפינה לא ידועה.
כמה חבל שהחשכה עיוורה אותי, ולא אוכל לראות אותה.
שוב אני מוצאת את עצמי נתקלת במחסומים.
לחלקם אני האחראית, ולחלקם החיים.
שוב אני מוצאת את עצמי צועקת מבין קירות.
אך הם עבים מדי, ואין שום יציאות.
שוב אני מוצאת את עצמי יושבת בחדר לבד.
ותוהה איך הגעתי למצב שבו אין מי שייתן לי יד.
שוב אני מוצאת את עצמי בתוך המעגל.
תוהה אם זו מחזוריות נצחית, האם היא אמיתית בכלל?
תגובות (5)
האם זה סיפור או שיר? למרות שאין לזה את המבנה של שיר, כאשר מקריאים אותו נשמע כאילו זהו שיר. הז'אנר שנתת הוא סיפורים מהקופסא אז אני אתייחס לזה כסיפור, אשמח אם תעני לי.
אהבתי מאוד שסיימת זאת עם שאלה, כך זה נותן תחושה של מחשבה גם אחרי שקראתי את הסיפור.
לא הבנתי מדוע ירדת פסקה. בפסקה השנייה רשמת "שוב אני מוצאת את עצמי לבד בחדר" וזה אותו המשפט שהתחלת איתו את הסיפור, אז זה מאוד יפה. זה למה שהתחלת פסקה חדשה? או שבגלל המילים הראשון של כל שורה בפסקה השנייה [שוב, תוהה, שוב, תוהה] ?
אשמח אם תעני לי, סיפור מאוד מרגש, עצוב ונוגע ללב, באמת שכתיבה מדהימה. כל הכבוד.
הממ תודה. ^^"
בקשר לספור או שיר.. לא יודעת, ישלי ממש בעיה בעניין הזה. אני תמיד נותנת מבנה של שירים אבל אני לא עם מטרה לעשות שיר ולא מכנה את זה כ'שיר'. אז.. ה..קטע. הכי נוח לקרוא לזה ככה. וכן, ירדתי פיסקה כי התחלתי שוב מהמשפט הראשון וגם.. הפיסקה השנייה היא.. קצת שונה מהאחרות, היא יותר.. מסכמת כזאת, לא יודעת. אבל היא שונה קצת מהאחרות.
זה נחמד לגלות שמישהו אשכרה מתעניין בכתיבה שלך. תודה<:
אני קצת לא במצב רוח לקריאה, אבל דיי הצלחתי להתחבר לחלק מזה…
הכתיבה שלך מעולה, אני ממש אוהבת אותה, (אין לי עוד מה לומר, אבל אל תראי בזה משהו מעליב)
לא נעלבת. אני שמחה לכל תגובה שהיא~נשמע נואש. אני מתכוונת שזה פשוט נחמד אם כבר חח~
תודה(:
הכתיבה נחמדה אבל החרוזים הם אלה עושים את הקטע