dear Society
לפעמים אני רוצה לעמוד ולצעוק את זה, אני רוצה שכולם ידעו.
כי נמאס לי להתחבא, ונמאס לי להיות כלואה בתוך המשבצת הזאת.
אתם תופרים לי סיפור, מחליטים בעבורי מה לעשות, איך לחיות.
אני לכודה בתוך הריבוע הזה, הקירות שלו הם כל הסטיגמות שלכם עליי, שאני לא יכולה לנפץ, אני לא יכולה להשתחרר מהן.
אני רוצה לצרוח ולהגיד לכם שאני לא, אני לא מה שאתם חושבים.
אתם לא נותנים לי להביע את עצמי, להחליט החלטות בשביל עצמי, להיות אני.
כי אני מה שאתם רוצים.
אני חייבת לאהוב את מה שאתם אוהבים, אני חייבת לרצות מה שאתם רוצים.
אני חייבת להתנהג בצורה "נורמאלית".
כמוכם בדיוק.
אני לא יכולה להיות אני.
אני לא יכולה להיות שונה.
אסור שתהיה לי דעה.
אני כלי משחק, אני צריכה ללכת אחריי הזרם.
אני צריכה להיות חייכנית תמיד,"זורמת", אסור לי להפגין חולשה.
אני חייבת.
אני חייבת?
תגובות (6)
אני מבינה את מה שאת כותבת ויחד עם זאת, אומר לך שהכל בסדר, ואם לא עכשיו, אז בעתיד אנשים כן יעריכו את השונה והמיוחד. המחיר הוא שצריך לדבר בלי סוף ולהידחף, אבל אפשר להפיק מכך כיף. כולנו ייחודיים וכן יש דברים שהחברה סולדת מהם, אבל בסך-הכל אין מה לעשות, מתרגלים. אגב, כשהגבת לי כתבת שאת כותבת בצורה מוזרה – וזה נגיד, ממש לא נכון. אולי את קשה מדי עם עצמך, כי מבחינת כתיבה, וואלה אלופה.
תודה רבה… פשוט מציק לי כמה שהחשיבה של אנשים מקובעת לפעמים.
אני מסוגלת להתחבר לקטע הזה, ואני בטוחה שעוד המון בני נוער מרגישים כך. הכתיבה שלך מאוד נעימה, אשמח לראות עוד קטעים שלך ♥.
תודה(: אנסה לכתוב בקרוב, ואשמח לקרוא סיפורים שלך.
מוצא חן בעיני. תמשיכי לכתוב את זה, כל עוד זה בראש שלך. זה מסוג החומרים שאני נוטה לכתוב עליהם, אולי תהיי מעוניינת לקרוא משהו שלי כשיזדמן לך :)
ללא ספק אקרא עוד ממה שתכתבי.
תודה!אשמח לקרוא סיפורים שלך!