חלק מסיפורו של סבא

nthv99 27/04/2014 660 צפיות 2 תגובות

סבא שלי הוא ניצול שואה.. הוא עבר אותה מגיל 3 עד 7. אחרי שהגיע לארץ הוא לא דיבר על התקופה הזאת כמעט 70 שנה.
זה חלק מהסיפור שלו.
כתבתי אותו "מנקודת המבט" שלו, אבל של היום.

חוזר מהחיפוש היומי אחר האוכל. אחי ואחיותי לצידי. אני הקטן ביותר אז בכל פעם כמעט שניגשים לבית לבקשת פרוסת לחם, אחותי מבקשת מימני לבכות מעט ואולי ככה נצליח לקבל פרוסה או שתיים של לחם.
8 אחים ההינו, שניים יותר קטנים מימני כבר לא איתנו, הגדול ביותר גם אינו.
אבא בצבא ואמא איתנו. הגענו לצריף הישן ששימש לנו כבית מחסה מהקור הסיבירי.
הבגדים מורשה כבר לא איתנו רובם.
נכנסו לתוך הבית אך הפעם לא שמנו את קולה של אמא. נכנסו למסדרון הצר וראינו אותה שם חסרת חיים.
מאותו היום אחותי הגדולה ביותר שמשה לי כאמא.
עד היום אינני שוכח את התקופה הזאת. אז אולי ההיתי בן 4 או 5 איך זה לא נעלם.
ילדות כמעט שלמה, גילי 3-7 להעביר בסבל כזה, זה דבר שלא יעלם לעולם


תגובות (2)

וואו….מאוד נוגע ללב , את צריכה להיות גאה בו מאוד! בזכותם אנחנו פה היום ויש להודות להם ולזכור אותם תמיד!
לשמוע עדויות של אנשים מרגש אותי בצורה לא נורמלית, מתחילת שנה אני לומדת על השואה…אבל הלמידה האמיתית היא מאותם סיפורים של אנשים כמו סבא שלך.
הלוואי והייתה לי הזדמנות להכיר לעומק אנשים כאלה…
ריגשת מאוד.

27/04/2014 21:08

    תודה. ואני גאה בו בצורה שאי אפשר להסביר.
    תאמת שבעיני אבל לא משנה כמה ננסה ללמוד ולהכיר את הסיפורים ואת החוויות לא נוכל באמת לדעת מה הרגישו שם.. גם מי שנוסע לפולין זה לא אותו דבר כי זה לא זה.

    27/04/2014 21:12
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך